האם ישוע הוא אלוהים – חלק ב'

האם ישוע הוא אלוהים – "האב גדול ממני" (חלק ב'):

אז אחרי שהגענו להבנה בסיסית מה הכתובים אומרים על ישוע, נתבונן בעוד מספר מקומות בכתובים, המעוררים שאלות לגבי אלוהותו של ישוע.

יוחנן י"ד: 28 הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם כִּי אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אֵלֵךְ וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם לוּ אֲהַבְתֶּם אֹתִי כִּי־עַתָּה תִשְׂמְחוּ בְּהַגִּידִי לָכֶם כִּי־הֹלֵךְ אֲנִי אֶל־הָאָב כִּי אָבִי גָּדוֹל מִמֶּנִּי׃

זה אחד המקומות הנפוצים ביותר, בהם משתמשים אותם אנשים הדוחים את אלוהותו של ישוע וטוענים שהוא לא אלוהים בגלל שכתוב שהאב גדול ממנו.

התשובה לטענה זו היא פשוטה וכלל לא מורכבת.

אז האם זה שישוע אומר "אבי גדול ממני" מבטל את היותו אלוהים?

הבה נקרא כמה פסוקים באיגרת אל הפיליפים שיעזור לנו להבין נקודה זו.

(שימו לב גם להקשר, שאול השליח מעביר לאותה קהילה מסר על ענווה ושפלות רוח).

אל הפיליפים ב': 3 וְאַל־תַּעֲשׂוּ דָבָר בְּדֶרֶךְ מְרִיבָה אוֹ כְּבוֹד שָׁוְא כִּי אִם־בְּשִׁפְלוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ׃ 4 כָּל־אֶחָד אַל־יִדְאַג לַאֲשֶׁר־לוֹ לְבַדּוֹ כִּי אִם־גַּם לַאֲשֶׁר לַחֲבֵרוֹ׃ 5 כִּי יְהִי לְבַבְכֶם כִּלְבַב הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃ 6 אֲשֶׁר אַף כִּי־הָיָה בִּדְמוּת הָאֱלֹהִים לֹא־חָשַׁב לוֹ לְשָׁלָל הֱיוֹתוֹ שָׁוֶה לֵאלֹהִים׃ 7 כִּי אִם־הִפְשִׁיט אֶת־עַצְמוֹ וַיִּלְבַּשׁ דְּמוּת עֶבֶד וַיְהִי דוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם וַיִּמָּצֵא בִתְכוּנָתוֹ כְּבֶן אָדָם׃ 8 וַיַּשְׁפֵּל אֶת־נַפְשׁוֹ וַיִּכָּנַע עַד־מָוֶת עַד־מִיתַת הַצְּלִיבָה׃

פסוקים אלו מתורגמים בצורות שונות, בעיקר ב"תרגום העולם החדש" של עדי יהוה, הכופרים באלוהותו של ישוע.

לכן כדאי ללכת למקור ביוונית ולבדוק מה באמת כתוב שם.

חשוב לשים לב שכתוב על ישוע שהוא היה בדמות האלוהים – דבר שלא נאמר לא על מלאכים ולא על בני אדם.

בתרגומים אחרים תרגמו "בצלם אלוהים" – ביטוי הנאמר על בני אדם.

עוד דבר שהרבה אנשים שוכחים הוא שכאשר ישוע קיבל פאר וכבוד לאחר תחייתו מן המתים – מדובר בעצם באותו פאר וכבוד שהיו לו עם האב עוד בטרם בריאת העולם ולא על משהו חדש.

יוחנן י"ז: 5 וְעַתָּה פַאֲרֵנִי אַתָּה אָבִי עִמֶּךָ בַּכָּבוֹד אֲשֶׁר הָיָה־לִי עִמְּךָ טֶרֶם הֱיוֹת הָעוֹלָם׃

אז נחזור כעת לאיגרת אל הפיליפים.

לישוע היה פאר וכבוד יחד עם האב והוא היה בדמות האלוהים.

למרות המעמד שלו – הוא לא התגאה בכך.

המילה המופיעה ביוונית היא "harpagmos" ופירושה לקחת/לאחוז, ובאנגלית To Seize / To Grasp

כלומר למרות שישוע היה במעמד כמו של האב, הוא לא התגאה ולא התהלל בכך.

בתרגום העולם החדש, כך כתוב בפסוק 6 בפיליפים ב':

"…לא חשב לתפוס סמכות לעצמו ולהיות שוה לאלהים" – כלומר הם שינו את הטקסט על סמך ההנחה האישית שלהם(ולא על סמך הכתובים) שהוא לא שווה לאלוהים.

הערה: זוכרים מה היה השקר הראשון של השטן?

בראשית ג': ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע.

אפילו השטן ידע שאף אחד לא יכול ואין זה אפשרי בכלל להיות שווה לאלוהים, וברור שדבריו לאדם וחוה היו שקר גמור.

שמואל ב' ז': כב עַל-כֵּן גָּדַלְתָּ, יְהוָה אֱלֹהִים:  כִּי-אֵין כָּמוֹךָ, וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁמַעְנוּ, בְּאָזְנֵינוּ.

יש פעם אחת בכתובים שהשטן נקרא "אל" – אך כמובן זה רק בהתייחסות להשפעתו והגאווה שלו והנסיון הנואש שלו להשתוות לאלוהים.

שימו לב מה עדי יהוה טוענים, הם הרי אומרים שישוע היה רק מלאך.

אז הם בעצם טוענים שישוע, כמלאך, היה מסוגל להעלות על הדעת לקחת לעצמו סמכות שאינה שייכת לו (או במילים אחרות – לגנוב סמכות) ולהשתוות לאלוהים.

זה דבר מגוחך, שהרי איך ניתן לומר דבר כזה על בן האלוהים, המשיח, האחד שאין בו חטא כלל?

ברור לכל בר דעת שאין הגיון במסקנות כאלו הנובעות מהנחת הבסיס השגויה של עדי יהוה, אך לעתים המסקנות הללו מתפספסות ולא שמים לב אליהן כאשר לא חושבים על כך לעומק.

אל העברים א': 6 וּבַהֲבִיאוֹ אֶת־הַבְּכוֹר שֵׁנִית לָעוֹלָם אֹמֵר וְהִשְׁתַּחֲווּ־לוֹ כָּל־אֱלֹהִים׃ (במקרה הזה – אלהים=מלאכים)

ההבנה האמיתית של הפסוקים באל הפיליפים ב' היא בוודאי לא שישוע היה קנאי ורצה לתפוס לעצמו סמכות ולהיות שווה לאלוהים.

אלא שישוע פועל בענווה ומסיר מעצמו את הסמכות שהייתה לו ואת היותו שווה לאב – הוא לא ראה בסמכות שלו דבר שהוא חייב לשמור אותו ולהמשיך להחזיק בו חזק.

7 כִּי אִם־הִפְשִׁיט אֶת־עַצְמוֹ וַיִּלְבַּשׁ דְּמוּת עֶבֶד וַיְהִי דוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם וַיִּמָּצֵא בִתְכוּנָתוֹ כְּבֶן אָדָם׃ 

מי הפך את ישוע לעבד? הוא עצמו.

ובאותו הקשר נוכל גם להבין את הכתוב באל העברים ב':

9 אֲבָל יֵשׁוּעַ הַמְחֻסָּר מְעַט מִמַּלְאָכִים אוֹתוֹ רָאִינוּ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִפְּנֵי עֻנּוֹתוֹ עַד־מָוֶת לְמַעַן אֲשֶׁר יִטְעַם בְּחֶסֶד אֱלֹהִים אֶת־הַמָּוֶת בְּעַד כֻּלָּם׃ 10 כִּי־הוּא אֲשֶׁר הַכֹּל לְמַעֲנוֹ וְהַכֹּל עַל־יָדוֹ בְּהַנְחֹתוֹ בָנִים רַבִּים לְכָבוֹד נָאֶה הָיָה לוֹ לְהַשְׁלִים בְּעִנּוּיִם אֶת־שַׂר יְשׁוּעָתָם׃

ובאותו ההקשר בדיוק אנו מבינים גם למה ישוע, אחרי שלבש דמות עבד, אמר שהאב גדול ממנו (יוחנן י"ד).

באותם רגעים שישוע אמר שהאב גדול ממנו – כך באמת היה באותו רגע. הוא בחר לוותר על כמה דברים מסויימים בהיותו לובש דמות עבד והופך להיות כאדם – אחד מהדברים זה לאבד את ידיעת הזמן והשעה בה יבוא שנית.

ועכשיו חשבו – כמה מההתנגדויות של אותם מתנגדים לאלוהותו של ישוע הפכו להיות כלל לא רלוונטיות לאחר מה שלמדנו במאמר זה?

ישוע היה בן אדם כי הוא הפך את עצמו לכזה, וכאדם וכיהודי הוא היה צריך להיות כפוף לאלוהים ולתורתו.

כאדם מושלם וחסר חטא, הוא היה חייב לציית לאב ולתורתו ולהיות כפוף לסמכותו באופן מושלם וב-100%.

לכן הוא היה חייב להיות כפוף לסמכות האב – אחרת היה נחשב חוטא.

הרי הדיבר הראשון אומר להאמין רק באלוהים ושלא יהיו אלהים אחרים על פניו – ואם ישוע לא היה כפוף לאב, פירוש הדבר שהוא לא היה עומד בקיום של מצווה זו, שהיא הראשונה מתוך עשרת הדיברות.

מה שכן ישוע אמר על עצמו זה שהוא בן האלוהים עם ה' הידיעה, האחד והיחיד, ולא סתם עוד אחד מבניו של אלוהים.

ביוונית ביטוי זה מופיע כ- "Monogenes" והוא מופיע:

-5 פעמים בבשורת יוחנן כמתייחס לישוע.

-3 פעמים בבשורת לוקס כמתייחס לבן יחיד של הוריו.

-פעם אחת באיגרת אל העברים כמתייחס ליצחק שהיה "בנו יחידו" של אברהם.

*ביטוי זה לא נועד רק לציין לידה של בן אלא בעיקר להדגיש את ייחודיותו של הבן.

היהודים בזמנו הבינו טוב מאוד את כוונתו של ישוע בהיותו קורא לעצמו "בן האלהים" ומה הייתה משמעות הדבר מבחינת סמכותו ומבחינת מי הוא היה – ישות אלוהית השווה לאלוהים האב, ולאחר מכן יהיה גם היורש והאב לדורות הבאים.

לאב ולבן יש את אותו הטבע:

הרי אצל בני אדם – אם האב הוא אדם, גם הבן הוא אדם.

ואצל אלוהים – אם האב הוא אלוהים, גם הבן הוא אלוהים.

בבשורת מתי כ"א ישוע מספר את המשל הבא:

33 שִׁמְעוּ מָשָׁל אַחֵר אִישׁ בַּעַל־בַּיִת הָיָה אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וַיַּעַשׂ גָּדֵר סָבִיב לוֹ וַיַּחְצֹב יֶקֶב וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל־כֹּרְמִים וַיֵּלֶךְ בְּדֶּרֶךְ מֵרָחוֹק׃ 34 וַיְהִי בְּהַגִּיעַ עֵת הַבָּצִיר וַיִּשְׁלַח עֲבָדָיו אֶל־הַכֹּרְמִים לָקַחַת אֶת־פִּרְיוֹ׃ 35 וַיַּחֲזִיקוּ הַכֹּרְמִים בַּעֲבָדָיו אֶת־זֶה הִכּוּ וְאֶת־זֶה הָרְגוּ וְאֶת־זֶה סָקָלוּ׃ 36 וַיּוֹסֶף שְׁלֹחַ עֲבָדִים אֲחֵרִים רַבִּים מִן־הָרִאשׁוֹנִים וְגַם־לָהֶם עֲשׂוֹּ כֵן׃ 37 וּבָאַחֲרוֹנָה שָׁלַח אֲלֵיהֶם אֶת־בְּנוֹ כִּי אָמַר מִפְּנֵי בְנִי יָגוּרוּ׃ 38 וַיְהִי כִּרְאוֹת הַכֹּרְמִים אֶת־הַבֵּן וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו זֶה הוּא הַיּוֹרֵשׁ לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנֹאחֲזָה בְּנַחֲלָתוֹ׃ 39 וַיַּחֲזִיקוּ בוֹ וַיִּדְחָפוּהוּ אֶל־מִחוּץ לַכָּרֶם וַיַּהַרְגוּ אֹתוֹ׃ 40 וְעַתָּה כִּי־יָבוֹא בַּעַל הַכָּרֶם מַה־יַּעֲשֶׂה לַכֹּרְמִים הָהֵם׃ 41 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו יָרַע לָרָעִים וִיאַבְּדֵם וְאֶת־הַכֶּרֶם יִתֵּן לְכֹרְמִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לוֹ אֶת־פִּרְיוֹ בְּעִתּוֹ׃ 42 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ הֲכִי לֹא־קְרָאתֶם בַּכְּתוּבִים אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה מֵאֵת יְהוָֹה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ׃

אנו רואים מכאן שאותו בן גדול יותר בסמכותו מכל השאר והבן הזה מזוהה לא רק כיורש אלא גם כבעל הכרם – כי הרי זו הסיבה שהם רצו להרוג אותו – כדי שהכרם יהיה שייך להם.

ברור מכאן שהסמכות של הבן שווה לסמכות האב.

דרך המשל הזה ישוע הזהיר את העם שהאב ישפוט את כל אלו אשר לא יכבדו אותו בכבוד המגיע לו בתור בן האלוהים.

יוחנן ה': כִּי הָאָב לֹא־יָדִין אִישׁ כִּי אִם־נָתַן הַמִּשְׁפָּט כֻּלּוֹ בְּיַד הַבֵּן לְמַעַן יְכַבְּדוּ כֻלָּם אֶת־הַבֵּן כַּאֲשֶׁר יְכַבְּדוּ אֶת־הָאָב׃ 23 מִי אֲשֶׁר לֹא־יְכַבֵּד אֶת־הַבֵּן גַּם אֶת־הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ אֵינֶנּוּ מְכַבֵּד׃

ישוע מסביר להם שהמעמד שלו נעלה יותר ממעמדם של הנביאים ושל כל אחד אחר.

יוחנן י"ד: 7 לוּ־יְדַעְתֶּם אֹתִי גַּם אֶת־אָבִי יְדַעְתֶּם וּמֵעַתָּה יְדַעְתֶּם אֹתוֹ וְגַם רְאִיתֶם אֹתוֹ׃

מטרתו של ישוע ודאי לא הייתה להגיד להם משהו בסגנון של: "אני אלוהים, תשתחוו לפניי", אלא להעביר להם את המסר שהוא בא לעולם במטרה לשקף את האב דרכו, ככתוב בפסוק 9:

9 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ זֶה כַּמָּה יָמִים אָנֹכִי אִתְּכֶם וְאַתָּה פִילִפּוֹס הֲטֶרֶם תֵּדָעֵנִי הַרֹאֶה אֹתִי רָאָה אֶת־הָאָב וְלָמָּה־זֶּה תֹאמַר הַרְאֵנוּ אֶת־הָאָב׃

במילים אחרות, ישוע הוא ייצוגו המושלם והמלא של אלוהים האב.

לא היינו יכולים להכיר את האב באמת אם לא היה לנו את ישוע.

מטרתו הייתה גם למות מוות אלים ומבזה ולקחת על עצמו את העונש על חטאינו – לכן אם היה מציג את עצמו כאלוהים וכבעל סמכות שווה לסמכותו של אלוהים ומשתמש בסמכות זו – לא היה נצלב.

ואם היה נצלב – זה היה נחשב לביזיון לסמכותו של אלוהים והיה גורם לאנשים לחשוב דברים לא נכונים ושאלוהים עם כל סמכותו וכוחו אינו מסוגל להתנגד לבני אדם ולהציל את עצמו.

ייתכן שגם מסיבה זו ישוע ויתר על היותו בסמכות השווה לאלוהים והנמיך את עצמו לדמות אדם הכפוף לסמכות האב.

המון דברים שישוע אמר נבעו מתוך היותו בעל טבע אנושי וכפוף לתורה.

הבנה זו עונה על כ-70% מההתנגדויות ליישותו האלוהית של ישוע.

יותר מכך, ניתן להמשיל את מערכת היחסים הקיימת בין האב לבן כעל מערכת יחסים בין בעל ואישה.

הבעל הוא בעל הסמכות מאשר האישה מבחינה רוחנית

(בראשית ב': יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ.)

אך עם זאת, הם לגמרי שווים מבחינת הטבע והערך שלהם.

הגבר והאישה שווים מבחינת הערך שלהם ובכל זאת האישה בוחרת מרצונה החופשי להיכנע לסמכות בעלה.

וכך גם בן האלוהים בוחר להיות כפוף לסמכותו של אביו, כאשר בו זמנית הם גם שווים בערכם, נצחיותם, כוחם וסמכותם.

לסיכום, ישנו מושג הנקרא Hypostatic Union – והמושג הזה בעצם אומר שישוע למרות היותו לבוש דמות בשר ושיש לו טבע אנושי, בו זמנית יש לו גם את טבעו האלוהי.

כלומר יש לו בו זמנית גם טבע אנושי וגם טבע אלוהי, ומתוך הבשורות ניתן לראות ששני הטבעים שלו באים לידי ביטוי.

דוגמאות:

ישוע כאדם: 

1. סגד/עבד את אלוהים האב (יוחנן י"ז)
2. התפלל לאלוהים האב (יוחנן י"ז)
3. התנסה ע"י השטן (מתי ד':1)
4. גדל בחוכמה (לוקס ב':52)
5. מת (אל הרומים ה':8)
6. היה לו גוף – בשר ועצמות (לוקס כ"ד:39*

ישוע כאלוהים:

1. סגדו לו/עבדו אותו כאלוהים (מתי ב':2,11 , י"ד:33)
2. התפללו אליו (מעשי השליחים ז':59)
3. ללא חטא (ה-1 לפטרוס ב':22, אל העברים ד':15)
4. יודע כל (יוחנן כ"א:17)
5. נותן חיי עולם (יוחנן י':28)
6. מלוא האלוהות שוכן בו (אל הקולוסים ב':9)

קרדיט ל- Witness For Jesus.