תכלית התורה

תכלית התורה:

1. התורה היא לא רק המצוות של ברית סיני אלא סיפור שמראה מסר שהוא מעבר לקיום המצוות – המסר הוא שבני אדם תמיד נכשלו לקיים את רצונו של אלוהים.

2. מעשה אבות – סימן לבנים. 

דוגמאות:

א. אדם וחוה – עם ישראל (חוטאים ולא מצייתים לה').

ב. עקידת יצחק – אב מקריב את בנו עבור אלוהים וכך גם אלוהים מקריב את בנו בעבורנו.

ג. יוסף והאחים שלא מכירים בו והוא נהיה גדול בקרב הגויים ורק בסוף האחים שלו מתחרטים על שדחו אותו ומקבלים אותו – מסמל את דחייתו של ישוע על ידי עמו ישראל וקבלתו על ידי אומות העולם, ובאחרית הימים כמו שכתוב בזכריה י"ב, עם ישראל יראו את מי שהם דקרו, יקבלו אותו ותהיה להם ישועה.

ד. מערכת הקורבנות לעומת הקורבן האמיתי והנצחי.

3. בחומש מדובר על אמונה ולא רק על הצדקה שלנו והניסיונות הכושלים שלנו להצטדק במעשים.
אנו רואים שהתורה מציינת מתי עם ישראל האמינו בה' ובמשה עבדו, ומתי לא.

כלומר – האמונה חשובה ולא שולית, כמו שכתוב בבראשית שאברהם האמין בה' וזה נחשב לו לצדקה.
האמונה והצדקה קשורים אחד בשני.

4. ההשוואה בין המאורעות שקרו במדבר לפני נתינת התורה והמאורעות במדבר לאחר מתן תורה מלמדות אותנו שאחרי נתינת התורה קרו אותם אירועים, רק שהפעם התוצאה הייתה עונש ומוות.

כלומר אם פעם, ב-40 השנים שהיו במדבר, עם ישראל התלוננו ולא בטחו בה' הם לא נענשו – לעומת זאת, אחרי נתינת התורה הם כן נענשו.

עוד דוגמא: בדרך לקבלת התורה הם נלחמו בעמלק וניצחו, אך אחרי קבלת התורה ואחרי שהם חטאו הם נלחמו בעמלק והפסידו.

5. המסר של משה הוא בדיוק אותו מסר כמו שהבין אותו שאול השליח.
במילים פשוטות, משה אומר לעם ישראל:
"אני רוצה לברך אתכם ולתת לכם ארץ טובה מאוד. אגב, אתם תהיו בדיוק כמו אדם. לא תצייתו למצוות, תבואנה עליכם קללות ותמותו בגלות. לפניכם מצוות ברית סיני. אני יודע שאתם עומדים להיכשל, אך שיהיה בהצלחה!".
ברית סיני משקפת לנו את משבר האמונה וחוסר הצדקה של עם ישראל.

6. ברית אברהם וההבטחות בה אינן מותנות ולכן תקוותו של העם לזכות בהן ודאי לא תהיה תלויה בציות למצוות ברית סיני שברכותיה מותנות, במיוחד מאחר שמשה מבהיר בוודאות שהעם לא יציית בעתיד. (דברים ל')

7. מהו הפיתרון לבעיית העם על פי משה? הפיתרון הוא שאלוהים ייתן את רוחו!
(במדבר י"א 29, יואל ג' 1, מעשי השליחים ב')

8. תוכניתו של אלוהים היא לפתור את בעיית החטא האנושי והפירוד מאלוהים דרך המשיח – מזרע האישה, משבט יהודה, דרך עם ישראל כמו שהובטח בברית אברהם שלא הייתה מותנית – למרות חוסר הציות של עם ישראל.
החזרה על הביטוי "אחרית הימים" בדברי הסיום של החומש (דברים ל"א 29) מוסיפה ומחזקת את חשיבות אחרית הימים בתוכנית אלוהים.
בתקופת אחרית הימים, עמי העולם וישראל יהללו את אלוהים יחד בשל הכפרה שהוא נתן (דברים ל"ב 43, רומים ט"ו 10).

9. לאור כל זה, אנו צריכים להביט באמונה אל המלך שיבוא, אל הנביא כמשה(דברים י"ח 15, ל"ד 10) שיציע ברית טובה יותר ובה אין קללה אלא רק ברכה, שהיא על ידי אמונה בבשורה ולא על ידי הציות, ובברית הזו הציות לא ינבע מתוך פחד או התנייה, אלא מתוך תודה והבנה שאלוהים שונא חטא ומעודד אותנו להשתדל לעשות טוב ולהימנע מרע, אך העניין הוא שדרל הברית החדשה כבר אין יותר הרשעה ואין את עניין הקללה כפי שהייתה במסגרת ברית משה (דברים ל' 6, 11-14, רומים ח':1, י' 4-13).

10. מצוות ברית סיני צריכות למלא שישה תפקידים:

א. אומנת- להדריך אותנו ולהגביל אותנו בשל חטאינו, להבדיל אותנו בתור עם שדרוש ממנו להיות דוגמא לאחרים עד לזמן שיבוא המשיח.
ראה סעיף 11.

ב. צל – להצביע על המשיח ועל הברית החדשה באופן סמלי – ראה סעיפים 12,13.

ג. תיאולוגיה – ללמד אותנו עקרונות תיאולוגיים.
ומאחר שאלוהים אינו משתנה ומצוות ברית סיני הן ביטוי לאופיו של אלוהים, מצוות ברית סיני ממשיכות למלא תפקיד תיאולוגי – כהתגלות אישיותו ואופיו של אלוהים.

ד. אהבה – לב כל המצוות הוא אהבה – אהבה לאלוהים ואהבה לזולת.
כשאנחנו הוגים במצוות ברית סיני, הן קוראות ומזכירות לנו לנהל חיים המסורים לאהבת אלוהים ואהבת הזולת.
כשאנחנו אוהבים את אלוהים ואת הזולת, אנחנו מקיימים את מצוות ברית סיני.
"האוהב את הזולת קיים את התורה" (רומים י"ג).

ה. חכמה – המצוות והחוקים מזוהים כ "חכמתכם ובינתכם".
הפירוש של שאול השליח, שלפיו דברים כ"ה 4 ("לא תחסום שור בדישו") מרמז על האופן שבו עלינו להתייחס למשרתי הבשורה, מבוסס על "קל וחומר".
אם אלוהים ציווה עלינו להתנהג בטוב לב כלפי הבהמות שעמלות כדי לספק לנו מזון לגוף, על אחת כמה וכמה עלינו לגלות טוב לב כלפי משרתי הבשורה העמלים כדי לספק לנו מזון רוחני!
שאול השליח מתייחס אל סיפור התלונות של בני ישראל במדבר ושואב ממנו חכמה לימינו.
בחומש נאמר שאסור לנו להתלונן!
אנחנו הוגים בסיפורי החומש וכן במצוותיו, כדי לרכוש חכמת חיים.

ו. קטגור- כשאנחנו הוגים במצוות ברית סיני, אנחנו מתוודעים לבעיה שמצוות אלה לא נועדו בסופו של דבר לתקן.
כשאנחנו הוגים במצוות ברית סיני, אנחנו מודעים מאוד לצורך שלנו בכפרה נצחית, למשיח ישוע.
ראה סעיף 14.

11. הקשר של עם ישראל עם אלוהים במסגרת ברית סיני היה דינמי: בכל פעם שעם ישראל חטא בסיפור החומש, נוספו חוקים חדשים.
לדוגמא: מצוות ציצית (במדבר ט"ו 37-41) – מצווה זו ניתנה כמענה לאירועים בבמדבר י"ג-י"ד, כאשר אלוהים ציווה על העם לתור את הארץ אך הפחד השתלט עליהם ועשרת המרגלים עוררו בעם חוסר אמונה (במדבר י"ד 11).
אלוהים מתאר את חוסר את אמונתם בתור "זנות" – חוסר נאמנות מינית.
"ולא תתורו….אשר אתם זונים אחריהם" כלומר השימוש במילים הללו מבהיר שמצוות הציצית היא מענה לחטא של העם בסיפור הקודם.

12. המשכן הוא "תבנית", שלמה המלך מודה שסליחה אמיתית על חטאים איננה מתרחשת בהיכל עלי אדמות אלא בשמיים (מל"א ח' 34-35, דה"ב ו' 27).
יש הקבלה בין הכרובים בגן עדן לבין הכרובים במשכן, רק ההבדל הוא שהכרובים ששמרו על גן העדן היו הכרובים האמיתיים (יחזקאל י' 20).
המשכן היה העתק של המציאות בשמיים, הוא היה עד למציאות השמיימית ורצה שכך הוא יובן.

13. מצוות הכשרות (ויקרא י"א) קשורות לנושא הטהרה והמשכן – לכן המצוות הללו כבר לא תקפות בברית החדשה כי אנחנו מטוהרים בדם ישוע המשיח – קורבן נצחי וטוב יותר, ואנחנו ההיכל של רוח הקודש.

14. מצוות ברית סיני לא הועילו ולא פתרו שום דבר, הם רק הביאו לידי הכרת החטא.

15. ברית סיני קיבלה תוקף באמצעות שפיכת דם והתקיימה באמצעות שפיכת דם הקורבנות על המזבח ובלי הקורבנות איננו יכולים לקיים את ברית סיני!
קיום מצוות ברית סיני בלתי אפשרי – אין כהונה, אין בית מקדש ואין מערכת קורבנות – וכל אלה הם לב ליבן של מצוות ברית סיני ומהותן.

המצוות הן בסך הכל תוצר של הברית ואינן יכולות לעמוד בפני עצמן, כשם שאין טעם לאכול מיונז או חרדל בלי הכריך עצמו.
וגם אם היה היום בית מקדש בימינו, עדיין את רוב מצוות ברית סיני אי אפשר לקיים בימינו מבחינה מעשית בגלל המציאות שבה אנו חיים בהווה.
לדוגמה, סוגיות רבות של דיני עבדים או דיני טהרה אינן רלוונטיות עוד.

16. לאחר חורבן בית שני ניצבה המנהיגות היהודית בפני בעיה קשה. שלא כמו הגלות הראשונה, שארכה 70 שנה בהתאם לנבואת אלוהים באמצעות ירמיה, לא הייתה שום נבואה על מגבלה של זמן, וירמיה פרק ל"א "זכה" להתעלמות בהמשך לדחייתו של ישוע כמשיח ישראל.
אם כן איך אפשר לשמור על הזהות היהודית של עם ישראל ובה בעת להודות שאלוהים דוחה את מערכת הקורבנות, בלי המקדש ובלי המשיח? התשובה של חכמי ישראל באותה תקופה לאחר דחייתו של ישוע וחורבן הבית הייתה טיפוח ההלכה הפרושית כמסורת מחייבת ובלעדית.

17. בספר דברים פרק ל' 11-14 מדובר על ציפייה למצווה(ברית) שהיא שונה לגמרי מהמצווה שניתנה על הר סיני.
המצווה שהוא מדבר עליה תופנם כליל ("בפיך ובלבבך"), כלומר, היא תיכתב על הלב שנימול (דברים ל' 6) להבדיל מהמצוות על הר סיני שהיו חקוקות באבן.
ראוי לציין ששכתוב ארמי יהודי קדום של הקטע הזה פירש אותו כהתייחסות לבואו של נביא כמשה: "התורה לא בשמיים היא, כלומר 'הלוואי שהיה לנו נביא כמו משה שיעלה השמימה וייקח אותה עבורנו, כדי שישמיע לנו את המצוות ונעשה אותן' " (דברים ל' 12 בתרגום הניאופיטי).
גם דבריו של שאול השליח (רומים י' 4-10) מבהירים היטב שהוא לא פירש את הפרק כחידוש של ברית סיני, אלא כברית שונה בתכלית.

שנית, אלו הטוענים על בסיס המילים "תורתי בקרבם" שהברית החדשה של ירמיהו היא ברית מחודשת צריכים להסביר לא רק את דבריו הברורים של הנביא ("לא כברית אשר כרתי את אבותם", ירמיהו ל"א 31), אלא גם את העקרונות הברורים מאוד שמלמדת האיגרת אל העברים ("הנה באומרו ברית חדשה יישן את הראשונה", עברים ח' 13).

18. אם נשמור את המסורות או נתרכז במעשים חיצוניים ואיך לעשותם (או לא לעשותם), רק נתמרמר כלפי הסובבים אותנו ונתמרמר כלפי אלה שאינם מסכימים איתנו.
תכליתו של ישוע היא לגעת בפנימיות שלנו, עמוק בלבנו – ללמד אותנו לאהוב את אלוהים ובעקבות זאת את בריאתו השלמה, בכל מקום, בכל עת.

"אל תהיו חייבים דבר לאיש מלבד אהבת הזולת, כי האוהב את הזולת קיים את התורה". (רומים י"ג 8).