תפילין, מזוזות ומכשפי הקוביות השחורות מבבל

בניגוד לדעה הרווחת ש "תפילין ומזוזה זה מהתורה" – תנו לי לאכזב אתכם – אלו קמעות של מכשפים.

נתחיל מה"תפילין":

נקדים ונשאל – מאיפה בכלל הגיע המושג "תפילין"?

מי שיבדוק, יגלה שאין מילה כזו בכל התנ"ך… אז על מה הרבנים בכל זאת כן מנסים להסתמך כשאומרים לכם ש"תפילין זו מצווה מהתורה"?

הם לקחו פסוקים מתוך התורה שמדברים על "לקשור את דברי אלוהים על היד" – ומצווים בצורת משל ומטאפורה.

ומה הנמשל? לקיים את אהבת האל בפועל! ועכשיו נסביר ונוכיח זאת.

אף אחד מעולם לא נענש על אי הנחת תפילין.

אף פעם לא הייתה גזרה ממקורות לא רבניים לא להניח תפילין.

גם במקורות הרבניים ישנו מקור האומר שאף אחד לא מת על קידוש ה' בשל גזרת תפילין.

על מה כן היו גזרות או כפייה? למשל על הדברים הבאים: הכרחה בכוח לסגוד לאלילים שונים, לבטל את ברית המילה, לחלל את השבת, חובה להקריב חזיר וכו'

בכול כתבי הקודש לא מצוין אפילו על אדם אחד שהניח תפילין!

גם המילה תפילין בעצמה לא מופיעה אפילו פעם אחת בכתבי הקודש.

לפני השפעות המיסיון הרבני גם כל השבטים הגולים לא הניחו תפילין, בני מקרא, אשר הדביקו להם את השם "הקראים", לא הניחו תפילין והם קבוצה שלדעת הרבנים התפלגה מענן בן דוד בזמן תקופת ראשי הישיבות בבל.

בכ-970 המגילות אשר התגלו במדבר יהודה לא מוזכרת אפילו פעם אחת המילה תפילין! ואף אין שום אזכור למצווה הזאת.

ההודים אשר קראו לעצמם "בני ישראל", וחוקרים מכנים אותם "כת בני ישראל"-לא הניחו תפילין, הקוצ'אנים שמכנים אותם "יהודים שחורים"-לא הניחו תפילין, לא התמנים ולא תושבי צפון אפריקה הניחו תפילין, וגם לא בני אשכנז, עד התקופה של ימי הביניים, לא הניחו תפילין.

גם לדעת הגמרא והמשנה רובם של העם לא הניח תפילין, ולדעת חוקרים רבים המילה תפילין שמופיע גם בשם תפילה מרמזת על קמעות, ולא על תפילין שיש לנו כים.

ובכתבים אלו ישנם שיבושים רבים שנעשו בתקופה מאוחרת יותר להתאים את המצוות לתפיסת הכת השלטת!

מהיכן לומדים את מצוות תפילין ומזוזה כביכול?

לומדים אותם מהפסוקים הבאים:

ספר שמות פרק יג פסוק טז:

"וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ".

ספר דברים פרק יא פסוק יח:

"וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ. ט וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ".

משמעותם של הפסוקים כפי שעברה במסורת מאב לבן (ולא נלמדה מפרשנות!) מעולם לא דיברו על חפצים כלשהם, כי אם שמירת החוקים וזכירתם של ציוויי האלוהים לבני ישראל, ובעיקר מצוות עשרת הדיברות שניתנו לבני ישראל לאחר צאתם ממצרים.

ועל כך, כל מי שהיה מעם ישראל, מיוצאי אתיופיה למד את עשרת הדיברות בעל פה, וגם חינכו את הילדים לשנן אותם עד שהיו נכנסים עמוק וזכורים ושגורים בפיהם של הילדים.

לימדו שהחוקים שומרים ומגנים כנגד דברים רעים, אם לפני יציאה לדרך, אם לפני השינה, אם זה במצב סכנה וכו'…

מי שיעיין בכתבי הקודש, מה שרבים מאוד כלל לא עושים, יכול ללמוד אותה בצורה חד משמעית וברורה.

נביא פסוקים, ולא פסוק אחד, או קוצו של י', להראות שכל מי שיש לו עיניים יראה את המשמעות האמתית של המצווה.

ההקשר שבו הציווי מופיע: משה שואל את העם אם מקובלים עליהם דברי אלוהים (עשרת הדיברות ששמעו מפי ה').

העם מקבל על עצמו את דברי אלוהים, לאחר מכן משה מביא את עשרת הדברות לעם ומצווה אותם לזכור את הדברים היטב, לשנן אותם וללמד גם את הילדים.

בנוסף הוא אומר לשנן את הדברים שיהיו חקוקים בלבבות האנשים, ויהיו שגורים ונאמרים לפני השינה, בהליכה בדרך.

זו היא המשמעות האמתית והיחידה!

דברי משה לעם, שמות פרק-יט:

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה: ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָה:

שמות פרק-לד:

כח) וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים:

דברים פרק-ד:

י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן:

דברים פרק-יא:

יח) » וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:

———————————————————————————

סילוף המצווה: אנשים שלא למדו מפי אבותיהם ובחרו ללמוד מחדש את התורה, לאחר עזיבת מסורתם והליכה על פי "שרירות ליבם", המציאו משהו שלא היה ולא נברא מעולם – התפילין!הפסוקים שנאמרו בצורה סימבולית תפסו צורה גשמית, ופרשנים אלו, אף אסרו על לימוד עשרת הדיברות בעל פה, ודחקו אותם לתהום הנשייה.

במקום שאנשים ישמרו את המצוות חקוקים בליבם ובמוחם, הם עשו חפצים חיצוניים ולא מקפידים על המצוות שנאמרו ישירות מפי בורא עולם.

האם באמת המצווה מדברת על דבר גשמי כלשהו? כי כתוב: ""וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ" או שהדברים נאמרו בצורה מטאפורית?! תקראו את הפסוקים הבאים בעצמכם:

משלי פרק-ג:

ג) חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ: ד) וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם: ה) בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:

אם נלך לפי הקו הפרשני שנעשו בתק' מאוחרת, מה קושרים על הגורגורת? או מה כותבים על הלב?

לב גם באמהרית וגם בעברית וגם בגאז משמעותו הנוספת היא שכל, ראש, מוח – "הכלי" החושב (באמהרית 'לב ארג' – פירושו שים לב, תחשוב, תפעיל את הראש).

'לב אלוו' באמהרית הינו כינויי לאדם חכם.

בנוסף בהמשך הפסוק ישנו איסור לסטות מדרכי האבות ואזהרה לא לפרשן מחדש חוקים ברורים שניתנו בצורה ברורה.

משלי פרק-ז:

א) בְּנִי שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: ב) שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ: ג) קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ: ד) אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא: ה) לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה:

שוב הפסוקים חוזרים ומסבירים שעל האדם לזכור את החוקים כדי שיהיו חקוקים במוח, ואלו ישמרו אותו מפגע רע ומחטאים.

ולמרות שמצוין כאן קשירה על האצבעות וכתיבה על הלב, אין התורה מתכוונת למעשים אלו בצורה מפורשת אלא שוב כמטאפורה!

משלי פרק-ו:

כ) נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. כא) קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ. כב) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.

גם כאן אנחנו רואים שקשר זה לא קשר פיזי, אלא שוב ושוב נאמר לדבוק בחוקים שיהיו חקוקים על ליבו של המאמין, ואף בפסוק האחרון חוזרים על דברי משה שאמירתם בדרך, ביקיצה ושינה וכו' שומרים על האדם.

אף אחד מעם ישראל לא העז לשנות את הכללים האלה שנביא הנביאים הביא מפי ה' וכול בני ישראל קיבלו על עצמם. אף אחד לא קבע חוק אחר ולא המציא שום הלכה כולשהי, אלא חזרו ושיננו לדבוק בדברי הברית אשר כרתו אבותינו במעמד הר סיני.

לאלו שאומרים שזה לא מהתורה אלא מהכתובים, בבקשה:

שמות פרק-יג: ט) וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: י) וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה:

למען תהיה תורת ה' בפיך – ולא שיהיו בחפץ חיצוני עליך!!

ספר דברים פרק ו:

ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

על לבבך = שיהיו הדברים חרוטים בראשך, מוחך.חוזרים פעם אחר פעם בשפה מטאפורית על החשיבות של זכירת עשרת הדיברות במוח ושינונם בעל פה, ואינם מתכוונים לשום חפץ חיצוני כלשהו!

——————————————————————————————-

שוב אדגיש, אם עדיין לא הבנתם:

כאשר בני ישראל יצאו ממצרים, הם נדרשו לקיים פולחן כאות לזכור את האירוע, ואז כתוב ״והיה לאות על ידך״ – כלומר, קורבן הפסח ואכילת המצות הייתה אות (סימן) והכוונה היא לכל העשייה הפיזית, המעשית – שהזכירה לעם ישראל שיהוה אלוהים הוציא אותם ממצרים מעבדות לחירות.

אלוהים משתמש הרבה פעמים לאורך הכתובים במטאפורות ודימויים ספרותיים, כמו שלדוגמא בישעיה א׳ אלוהים מסביר לעם שהוא חוטא והוא אומר להם ״ידיכם דמים מלאו״ – כלומר, הוא משתמש בדימוי שבא ללמד אותם שבידיהם הם עושים רע, ולא שבאמת היה להם דם פיזי על הידיים.

מהו ״אות על ידך״ שזה הדימוי הראשון?

קראו בספר שמות י״ג:

6 שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, חַג לַיהוָה׃ 7 מַצּוֹת יֵאָכֵל, אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא־יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא־יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל־גְּבֻלֶךָ׃ 8 וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם׃ 9 וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל־יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן, תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם….. 12 וְהַעֲבַרְתָּ כָל־פֶּטֶר־רֶחֶם לַיהוָֹה וְכָל־פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיהוָה׃ 13 וְכָל־פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם־לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה׃ 14 וְהָיָה כִּי־יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה־זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃ 15 וַיְהִי, כִּי־הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָֹה כָּל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד־בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל־כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהוָה, כָּל־פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל־בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה׃ 16 וְהָיָה לְאוֹת עַל־יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה
מִמִּצְרָיִם

שימו לב שאין פה שום כוונה לקמעות.

מה הכוונה "טוטפות"? פירוש ומשמעות המילה היא: זיכרונות ומחשבות.

בספר דברים פרק ו׳ שוב פעם אלוהים מדבר על אות ופועל עשייה בידיים והפעם בלקיים את אהבתו – את האהבה שקיימת באל ומתבטאת ב-לבטוח בו, לציית לדבריו ומתבטאת במיוחד במצווה החשובה ״ואהבת לרעך כמוך״.

דברים ו':

5 וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ׃ 

6 וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל־לְבָבֶךָ׃ 

7 וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ׃ 

8 וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ׃ 

9 וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׃

מהי המצווה המתוארת כאן במילים "הדברים האלה"? כמובן, המצווה היא לאהוב אותו!

שוב פעם אלוהים מצווה שלאהוב אותו זאת מצווה שצריך ללמד את הצאצאים ולהעביר את מסר האהבה שקיימת באל עצמו כפועל בידיים לעשות לרעך שכתוב ״ושיננתם לבניך״ ולדבר על האהבה הזו של האל בכל הזדמנות ולחשוב עלייה כשמקיימים אותה בפועל ידיכם לאחרים ״בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך״.

כלומר אתם ״קושרים״ את אהבת אלהים ופועלים לקיום האהבה הזו בפועל חייכם ובכל מה שתעשו בידיכם ובכל מה שתחשבו ותדברו בפיכם ועל זה התיאור המטאפורי שכתוב ״לטוטפות בין עינייך״ – כלומר שזה תמיד יהיה במחשבותיכם, בזיכרונותיכם ובהגותכם וכך גם תפעלו בכל מעשי ידיכם לקיים את אהבת האל! אין ולא הייתה כוונה לקמעות!

—————————————————————————————–

אחד החוקרים טוען שאחד מכוהני בית ישראל הסביר לו שהם היו כותבים עם דיו על היד או המצח, כפירוש למשמעות מצוות תפילין, ומכיוון שאין להם את אותו דיו הפסיקו עם הדבר.

כאן אני מזהיר את בני העדה וגם את אלו המתעניינים במצוות, לא לסמוך על ספרים בכלל, בעיקר לא של החלוצים כדוגמת פייטלוביץ, ולא של סוכני "הסוכנות היהודית" שבאו במטרה מיסיונרית להוות גורמים משבשים בין בית ישראל יוצאי אתיופיה לבין שבטי ישראל שעלו ממקומות אחרים. שקרים רבים הם הפיצו על יהדות אתיופיה, ולכן לא להאמין עד שבודקים את כול אותם ספרים ומחבריהם.

את התפילין הכניסו במסווה של סיוע ועזרה גופים כמו "ברית עברית עולמית", הסוכנות היהודית, "המחלה לחינוך תורני" של התנועה הציונית ועוד גופים שונים ומשונים, תחת רמיסה של משמעותה הקודמת של המצווה, והתניית העליה והסיוע לעדה בעקבות קבלת תפיסות רוחניות מסוימות.

המצווה הזאת נכנסה על ידי שליחים כאלה ואחרים שהגיעו לארצות רחוקות להפיץ את התפילין ולהטעות את עם ישראל ממשמעותה האמתית. שכול אחד יפשפש בעברו ימצא את האמת על כך!

חשוב לציין שרבים מהשליחים הם אנשים המאמינים במלאכים הנופלים ובראשם בליעל. אם נלך על פי ההיגיון של מצווה זו, ניראה שאין לאף עדה שום תפיסה עצמאית מלבד מה שמכתיבה הכת הרבנית-שבטאית השלטת. אחרת נצטרך להודות שרק רש"י ורבנו ת"ם ידעו כול אחד ממקור אחר על משמעותה האמתית של המצווה הזאת. היכן התפילין של הפולנים? צרפתים? מרוקאים? תמנים? תפילין עתיקים של אתיופים? של בני מקרא, תנוסאים, אי ג'רבה, של יוצאי הודו, תוניס? וכו'…

הרי בניגוד אפילו לספר תורה, תפילין שהיו אמורים להיות בכול ראש ובכול יד, היו צריכים להיות הטקסט הכי נפוץ בעולם!

מהכתוב בכתבי הרבניים של הגמרא ומשנה, רבים מעריכים שזה היה מעין קמיע, שדווקא אכן היה נפוץ יותר בין קהילות רבות ורבים גם התנגדו לו. הקמע הוכן על ידי מקובלים כאלה ואחרים, ואנשים שעסקו בתחום המיסטי.

בעם ישראל בכלל ובמיוחד בין יוצאי אתיופיה הקמע הוא לא חלק מהדת, ומנהיגי הרוח מעולם לא עסקו בהכנת קמעות כאלה ואחרים. וגם אלו שעסקו בכך מעולם לא טענו שזה מיצווה מהתורה.

חלקים מיהודי אשכנז עסקו בלימוד התורה מניתוח הכתובים ולא שמרו על המסורת שלהם, בשל כך התורה השתבשה שם בצורה רצינית מאוד, והחלו מחלוקות על גבי מחלוקות בדבר הנכון לעשות.

היו שפירשו שהמצווה היא סמלית ואינה מורה על עשיית חפץ כלשהו כמו נכדו של רש"י הרשב"ם והיו כאלה שפירשו שצריך לעשות תפילין ממש כמו רש"י או כמו של רבנו תם, כול אחד המציא דרך משלו להכנת התפילין.

חסידיו של 'רבנו תם' מעלילים על רש"י שעלה לבית דין של מעלה וביישו אותו כי לא הניח תפילין כמו שצריך ואף מורידים את הנביא משה להעיד שהפירוש הנכון הוא דווקא של 'רבנו תם' ולא של רש"י.

וככה מפיצים שקרים על גבי שקרים ובסופו של יום מייחסים את כול הדברים האלה למקור קדום ועתיק, אם זה הר סיני או לאנשים בבית שני כמו פרושים או תנאים ואמוראים שספק גדול אם גם הם הניחו תפילין. ועל כך ישנה נבואה שנכתבה בספרי הקודש שבאחרית הימים בליעל יבלבל את עם ישראל!

כתות ומסדרים סודיים עומדים מאחורי עולם הספרים, ובשל כך מטעים את כולם, לדוגמה: מסדר הבונים החופשים המאמינים בנחש כאלוהים ומקובלים רבים יחד עם רבנים רבים אשר חברים במסדרים האלה אחראים על כתיבה רבה מאוד, ואנשים נופלים למלכודת של השקר! המירמה מתגלה כאשר אין שום דרך לאף עדה בדבר הכנת תפילין, ואין שום גירסא אחרת ששרדה מלבד מה שרוצים שישרוד.

הביטוי של "אלו ואלו דברים אלוהים חיים", מת כאשר הכת השלטת לא רוצה בכך, אחרת גם על דברי אלו אשר טענו שהמצווה היא לא הנחת תפילין ממש, היו צריכים להגיד "אלו ואלו דברי אלוהים חיים", או "שבעים פנים לתורה".

אבל זה הכול שקר, זה רק סיסמאות לקדם "אג'דנדות" נסתרות.

נמשיך…. הבעיה הגדולה מתגלה שישנה מצווה לבני קין, שחשובה מאוד לבונים החופשיים ונחשבים אצלם כאלים, וכל ממשיכי תרבות המלאכים הנופלים, לסמן על מצחם לשם שמירה והגנה על עצמם!!

ככה סימנו כול אלה שתורבתו על ידי המלאכים הנופלים על מצחיהם את סמלי אליליהם, ובעיקר סמלו של הנחש אשר לקח עליהם את חסותו, ככה אפשר למצוא אצל ההודים סימנים שדומה לאות ש' (ח' הפוכה ופס אדום יורד), את סמל העין השלישית (סמל של רע אל השמש -שטן), את הסמל של הנחש. עכשיו תיראו משהו מאוד מפתיע שראיתי, חידוש תורה שמשווה בין תפילין לאות קין!

http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=7087#.VZvwbrUm7Uc

אציין שזה לא משהו שיצא מידי הרבנים המוכרים, אבל עצם המחשבה מטרידה מאוד.

קבלת דברים חדשים בכפייה וללא בדיקה מעמיקה ואמונה שדברים אלו הם למשה מסיני – זה דבר מסוכן מאוד!

העבודה הזרה בין כותלי הרבנות ובארץ ישראל היא רבה מאוד, על הציווי הראשון רבנים לא נלחמים, הם נלחמים על קוצ' של יוד, כאשר מונח לפניהם מצבות רבות של עבודה זרה שנפוצים בכול ארץ ישראל.

אל תאמינו להם ואל תלכו איתם, עם הכת השלטת של הרבנות!

עוד דוגמא אחת: ישנם מקובלים המלמדים שהנחש הוא המשיח, ואף מוצאים חיזוק לדבריהם מכך שמשיח בגימטרה = נחש!!

מ(40)+ש(300)+י(10)+ח(8) = 358 נ(50)+ח(8)+ש(300)=358

אל תאמינו לתעמולות השונות שמופצות על תפילין, כי אלה הם אנשים צבועים שעוצמים את עיניהם מתי שרוצים, ומתי שרוצים באים לכפות דעותיהם "העליונות".

[מכוון לכול מי שעומד בתעמולת התפילין על בית ישראל]!

ספר משלי פרק-כב פסוק כח:

"אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ:"

המכשפים פשוט רימו את הציבור ובשביל לתת לו את ההרגשה שכאילו הוא ״מקיים את האהבה״ כי הרי הטבע האנושי מושחת ולא מסוגל ואין לו יכולת לאהוב כמו שאלוהים אוהב, לכן המכשפים הרבניים מבבל (הרי אפילו חלק מהתלמוד נקרא תלמוד בבלי) מצאו דרך להצדיק את עצמם ולתת אשליה לציבור כאילו שהם מקיימים מצווה זו וכך גררו את הציבור לעבודת אלילים ותקשור שדים עד ימינו.

הקמע המתוקשר שנקרא "תפילין" מבוסס על עבודת אלילים בעזרת קוביות שחורות, זה משהו שהיה קיים בדתות אליליות עתיקות שמקורן מהשטן ומלאכיו הנופלים (למי שלא מבין מי הם המלאכים הנופלים, תקראו תחילת בראשית ו' ואת ספר חנוך). לא מאמינים לי? חושבים שהמצאתי? אז תשמעו את אחד ה"רבנים" מודה בעובדה הזאת:

“מומחה למחשבת חז”ל, פרופסור נועם זהר (ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן) מודה – הנהגת הנחת תפילן פותח ע”י חז”ל אך ורק בסוף תקופת בית שני.
עד אז אף אחד ביהדות לא ייחס משמעות שהיא יותר מאשר אלגורית לפסוק “וקשרתם אותם על ידך והיו לטוטפות בין עיניך” (דברים י”א י”ח).
רק בשלב מאוחר החליטו הרבנים להמציא ביצוע מעשי לפסוק.

כל המצוות הינן תורה שבעל פה.
ניקח לדוגמא את מצוות תפילין.
בתורה כתוב: “וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך”.
לא נאמר בשום מקום בתורה שבכתב שצריך לשים שתי קופסאות שחורות מעור בהמה על היד ועל המצח.” (הרב אורי שרקי)

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ההתגלות ג':

"9 הִנְנִי נֹתֵן אֲנָשִׁים מִכְּנֵסֶת הַשָּׂטָן אֲשֶׁר יֹאמְרוּ יְהוּדִים אֲנַחְנוּ וְאֵינָם כִּי-דֹבְרֵי שֶׁקֶר הֵמָּה הִנְנִי עֹשֶׂה אֲשֶׁר יָבֹאוּ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְרַגְלֶיךָ וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲהַבְתִּיךָ׃"

ההתגלות ב':

"9 יָדַעְתִּי אֶת-מַעֲשֶׂיךָ וְאֶת-צָרָתְךָ וְאֶת-רֵישְׁךָ וְאוּלָם עָשִׁיר אָתָּה וְאֶת-גִּדּוּפֵי הָאֹמְרִים יְהוּדִים אֲנַחְנוּ וְאֵינָם כִּי אִם-כְּנֵסֶת הַשָּׂטָן׃"

יוחנן ח':

44 אַתֶּם מֵאֵת אֲבִיכֶם הַשָּׂטָן וְלַעֲשׂוֹת אֶת-תַּאֲוֹת אֲבִיכֶם חֲפַצְתֶּם הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֹאשׁ וּבָאֱמֶת לֹא עָמָד כִּי אֱמֶת אֵין-בּוֹ מִדֵּי דַבְּרוֹ שֶׁקֶר יְדַבֵּר מִלִּבּוֹ כִּי-מְשַׁקֵּר הוּא וַאֲבִי הַשָּׁקֶר׃

עוד בנושא: