ה"סמכות הרבנית" והאם באמת התורה ציוותה ללכת על פי הרוב

האם עלינו ללכת לפי הרוב?

על פי הרבנים, אם יש פסק הלכה ו/או פסק משפט בעל מחלוקת, יש ללכת על פי רוב השופטים או הפוסקים אפילו אם הם שגו וטעו, וזאת בהתבסס על שלוש מילים מתוך ספר שמות בפרק כ"ג פסוק ב': "אחרי רבים להטות".
וזו אחד מהדרכים שלהם לעוות את התורה כפי רצונם, לקחת שלוש מילים ולהוציא אותם מהקשרם ובכך ליצור הלכה שלא הייתה מעולם, ועוד לקרוא לה "מצווה מהתורה".

הפסוק המקורי הוא :

"לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים–לְהַטֹּת."

כלומר – לא תהיה אחרי דעת הרבים לרעה מבלי לחקור, ולא תשתתף בריב כשאתה פשוט הולך בדעת הרוב.
על פי הפסוק – אין דבר כזה דעת הרוב, אלא רק משפט צדק. אי-אפשר ללמוד מהפסוק על כך שההלכה נפסקת על פי הרוב או שפסק דין נקבע על פי הרוב.

יש החושבים שבגלל שיש פסיק בין ה-"לא תענה על ריב" ל-"לנטת אחרי רבים להטות" בפסוק "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים–לְהַטֹּת." שהכוונה היא ש"לנטות אחרי רבים להטות" לא קשור למילה 'לא', ולכן התורה כן מחייבת ללכת אחרי הרוב.
אין זה נכון, וזאת טעות דקדוקית להגיד כך.

ואם בכל זאת תאמר שהקטע "לנטות אחרי רבים להטות" לא קשור למילה "לא", הרי אתה צריך לפרש גם את הפסוק "לֹא תִשָּׂא, שֵׁמַע שָׁוְא; אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע, לִהְיֹת עֵד חָמָס." (שמות כ"ג, א', פסוק אחד לפני הפסוק "לא תהיה אחרי רבים ..") באותה צורה ולומר שאין קשר בין הקטע "לֹא תִשָּׂא, שֵׁמַע שָׁוְא; אַל-תָּשֶׁת יָדְךָ עִם-רָשָׁע" לקטע "לִהְיֹת עֵד חָמָס." ואז על פי דעתך התורה מחייבת להיות עדים רשעים!!

כמו שהפירוש הזה מטופש, כך גם הפירוש הרבני לפסוק.

דוגמאות לפירוש הרבני מהתלמוד:
מסכת סנהדרין דף ב,א , דף ג,ב.
מסכת בבא מציעה דף נט,ב – סוגיית תנורו של עכנאי המפורסמת.
מסכת חולין דף יא,א.

ה"סמכות הרבנית":

אני מתכוון בתגובה זו להגיב על כל הטענות והתשובות שכתב הרב, אני אצטט בהתחלה את תשובתו ואז אגיב עליה.

הרב: "כי אם אתה מאמין בתורה הקדושה, אז אתה גם יודע שהתורה ניתנה לנו "ברית עולם", ואינה משתנית לעולם. ה' הבטיח בתורתו שהתורה לא תישכח מפי זרעו וזרע זרעו מעתה ועד עולם.
אם אתה אכן מאמין בתורה, אז דע שלא ניתן להפריד את התורה שבכתב מן התורה שבעל פה. ואין אדם בעולם שמסוגל לקיים את מצוות התורה ללא חז"ל."

נכון , התורה לא משתנה לעולם , היא חקוקה שחור על גבי לבן בספר התורה שנמצא כמעט אצל כל אחד ואחת בבית .
הרב טוען שאי אפשר להבין ולקיים את המצוות של התורה ללא חז"ל , כך בעצם הוא מודה שהאמונה בתושב"ע היא בעצם אמונה באדם (קרי חז"ל) ולא בתורת אלוהים , כלומר אם חז"ל יאמרו לך משהו הפוך מהתורה אתה צריך להאמין במה שאמרו חזל ולא במה שאמרה התורה שהרי בלי חז"ל לא תוכל להבין את התורה ..
על זה אמר ישעיהו :"הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם יְהוָה לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת." ו – "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיהוָה לַסְתִּר עֵצָה; וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ,
מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ׃ 16 הַפְכְּכֶם, אִם־כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב; כִּי־יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין׃".

הרב: בורא עולם הרי קורא את כל הדורות מראש. מי שאכן מאמין שספר התורה ניתן מבורא עולם – כבר יודע שהתורה לא שונתה ולא נשכחה במרוצת הדורות, כי ה' הבטיח בתורתו: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא).

אבל התורה שבעל פה כן שינתה את התורה! לדוגמה התלמוד ביטל מצוות מהתורה והוסיף עליה.. וכן הרב אמר שאנחנו מסלפים את האמת, אילו היה קורא לפי ההקשר היה מבין שהפסוק מדבר על השירה (שירת האזינו) ולא על התורה, כשעם ישראל יחטא הוא ישא אסונות רבים והשירה הזו (האזינו) תהיה להם לעד , שהם יזכרו אותה שיסבלו מהחטא ויבינו שצריך לחזור בתשובה.
אין הכוונה בהכרח לתורה כולה, שכן התורה כן נשכחה מעם ישראל למשך לא מעט דורות (כמתואר בספר שופטים ומלכים).

אגב, מפסוקים אחרים בתנ"ך כן ברור שיש הבטחה אלוהית שדבריו יישמרו ולא יאבדו ולא יישכחו באופן מוחלט… היו תקופות, כמתואר בתנ"ך, שרוב כמעט מוחלט של העם איבד ושכח לגמרי את התורה ולא שמר אותה, עם זאת – זה לא אומר שהתורה נעלמה לחלוטין… ההבטחה של אלוהים על כך שהתורה תישמר ולא תאבד – אכן התקיימה, רק שבדורות מסויימים היו מעטים מאוד האנשים שהכירו ושמרו אותה.

מה שבטוח זה שבוודאי לא ייתכן שמדובר בתורה שבעל פה, משום שרוב כמעט מוחלט של העם לא שמר את התורה שבכתב, ואם כך אז בוודאי שרוב העם לא העביר בנאמנות מאב לבן לא רק את התורה הכתובה אלא גם את ה"תורה שבעל פה" המומצאת על שלל דקדוקיה.. אי אפשר לצפות מרוב העם להעביר בנאמנות את "דקדוקי התורה על כל פרטיה" בזמן שהם בכלל עובדים אלילים ועוברים על החוק העיקרי – לא לעבוד אלהים אחרים.

בנוסף, רוב עם ישראל במשך 2000+ שנות גלות שמר את ה"תורה שבעל פה" המומצאת ובכל זאת קיבל ייסורים ועונשים קשים (ההפך מהכתוב בתורה, שאם ישמרו אותה אז יבורכו ולא יקוללו, דברים פרק כ"ח) וכן לפי ההקשר – אין קשר בין התורה שבעל פה ושבכתב למה שכתוב בפרשה.

רק הבט וראה כיצד לאחר 2000 שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם אותן תפילין, אותה ציצית, אותה שבת, אותו סדר פסח וכו' וכו'. כך שלא ניתן לומר שהתורה שבכתב או שבעל פה נשכחה ח"ו. לכן לא נמצא מחלוקת בגמרא האם תפילין צריכות להיות מרובעות או שחורות וכיוצא באלו השאלות.

קודם כל, זה סך הכל הגיוני מאוד שכולם חזרו עם אותם חוקים של התורה שבעל פה המומצאת, משום שהיא הספיקה להתהוות קצת לפני חורבן בית שני, לפני היציאה לגלות… זאת אומרת שהמסורות השקריות של הכת הפרושית כבר היו קיימות בתקופת בית שני ולכן כולם יצאו לגלות עם אותה "תורה שבעל פה" רבנית וכך גם חזרו יחד איתה.

דבר שני, התושב"ע לא באמת בעל פה , היא כתובה בתלמוד וידוע שכל היהודים שחזרו עם אותם תפילין ואותו סדר פסח היה להם תלמוד שממנו הם למדו את זה, כך שאתה לא יכול לומר שזה מהווה הוכחה לתושב"ע שניתנה למשה בהר סיני .

דבר שלישי, זה לא נכון להגיד שאין קבוצות שלא מאמינות בתושב"ע. הרי הקראים לא מאמינים בתושב"ע וכן גם ביתא ישראל (לפני שגיירו אותם בהטעיות ושקרים).
ביתא ישראל (יוצאי אתיופיה) שהיו מנותקים מעם ישראל ולא הכירו כלל את חז"ל ואת התלמוד, אך שמרו קלה כבחמורה את התורה , לא שמעו מעולם על התפילין או על הציצית של הרבנים או על התושב"ע.. אז כמו שאתה רואה כשאין תלמוד, אז אין תורה שבעל פה, וכן מפה אנחנו רואים שהרב מסלף (או פשוט לא יודע).

המחלוקות בחז"ל עוסקות תמיד בפרטים הקטנים, ולא בעיקרים שמוסכמים בפי כל. הדבר דומה לעץ שיש לו גזע גדול ועצום, רק שמתפצלים ממנו ענפים שונים. כך גם התורה שבעל פה היתה מקובלת וידועה לכל חז"ל, והמחלוקות היו רק בהבנת הפרטים הקטנים שנוגעים למצוות.

ממש , אבל ממש לא! אתה בטח מתכוון לטענה שחז"ל חלקו על הפרטים ולא על המצווה, ושחז"ל ידעו שצריך לחגוג פסח ושצריך לשמור שבת אך הם חלקו על הפרטים.
זו הטענה הכי מטופשת שאני שמעתי, הרי למה שהם לא ידעו שצריך לחגוג פסח אם כתוב להם במפורש שצריך לחגוג פסח? ולמה שלא יניחו תפילין אם כתוב להם בתלמוד שצריך להניח?
אך גם זה לא מדויק, חז"ל כן חלקו לעיתים על הלכות, בשאלה האם ההלכה מהתורה או מדרבנן בכלל, לדוגמה בבמסכת חולין קיג ע"א יש מחלוקת בין רבי עקיבא לרבי יוסי הגלילי על האם עוף ובהמה טמאה בחלב אסור מהתורה או מדרבנן!
וכן גם הם חולקים על מצוות מהתורה עצמה! האם סוכה שגבוהה מ-20 אמה (10 מטר) פסולה מהתורה (כדברי חכמים) או שמא כשרה מהתורה (כדברי רבי יהודה)?
האם אישה מחוייבת בפרו ורבו כדברי רבי יוחנן בן ברוקא או שמא כדברי חכמים שטוענים שרק הגבר חייב?
אולי מאוחר יותר פסקו את ההלכה, אך המחלוקות האלה שאמורות להיות כל-כך בסיסיות, חכמינו לא היו בטוחים בעצמם וזה רק מוכיח שגם אם הייתה תושב"ע זה לא אומר שחז"ל הם ההמשך שלה.

ד"א חז"ל העתיקו רבות ממסורות קדומות יותר של בית צדוק שהיו בקרב עם ישראל בימי בית שני, הם מצד אחד גנזו את ספריהם ולא קיבלו את מסרותיהם, אך מצד שני הם העתיקו במשובש מהמסורות שלהם .
תוכלו לקרוא על זה, כאן :
http://www.deadseascrolls.co.il/2016-10-23-10-19-41

וזה רק מקצת מהדוגמאות שיש על העתקה של חז"ל מספרי בית צדוק ודומיהם.

כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם חלילה.

ממש לא! ואם כך למה יש מחלוקות? ולמה בישיבות אומרים דעת רבי X ?

התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל.

לא מדוייק, משה מעמיד שוטרים ושופטים, אנשים שתפקידם הוא להשליט את החוק בעם ולדאוג לסדר משפטי, אין להם שום רשות להוסיף הלכות, לקבוע תקנות או לפרש את התורה כאוות נפשם כלל.
היחידים שניתנה להם סמכות על התורה (ללמד ולא להוסיף או לתקן) הם הכונים שהיו צריכים להיות חכמים בעלי שכל שיודעים קרוא וכתוב וזה על מנת שיוכלו ללמוד את התורה וללמד את העם גם את התורה.

עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך… לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".

"התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: 'ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך… לא תסור מדבריהם ימין ושמאל'. "
א. היכן בדיוק מצויין שמשה הקים סנהדרין בתורה ?!?!?!

אני חושב שהוא מתבלבל ולא פתח את התנ"ך אלא שמע את זה בטח באחד מסרטוני היוטיוב.
כפי שהוא אומר לך שכתוב בתורה "כל אשר יורוך", כשהכוונה לגדולי התורה שבדור שאלוהים נתן להם סמכות, אך לא כך הדבר!!!!!
גם לי אמרו את זה כל אשר יורוך, לא תסור ימין ושמאל.
הבעיה שאנשים לא קראו את כל הפרק בספר דברים יז' פסוק ח'-יב'
"(ח) כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו
(ט) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט
(י) ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך
(יא) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל
(יב) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת שם את יהוה אלהיך או אל השפט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל"
מדובר כאן על משפט שנפלא מאיתנו-אין נתונים מספיקים לגביו."כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע–דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ"

במצב כזה צריכים להעביר את המשפט לכוהני הצדק בבית יהוה. כלומר ,מאחר והשופט האנושי אינו הצליח לקבץ מספיק נתונים. לדוגמא : רצח בסתר..לכוהנים יש את האותות והמופתים והמזבח ואת האורים והתומים- בקיצור הם יכולים לשאול ביהוה.
לכוהנים יש את הקשר הישיר ליהוה האלוהים. ואם יש מלך שופט כמו דוד חייבים לשמוע לו כי הוא נקרא השופט בימים ההם."וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם"
כיום אין מלך {שופט} בישראל וגם אין כוהנים וגם לא בית מקדש.
כך שנכון להיום ! הציווי הזה לא תופס! כאשר יגיע המשיח- ואו- יהיו כוהנים ובית מקדש,הציווי הזה מחייב את כולם.
בכל מקרה- מדובר כאן בפירוש על משפט צדק . " כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט"- "עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ–תַּעֲשֶׂה"
עם ישראל זנה אחרי מנהיגי דרך שהכשילו אותו בעבר- ולא שמעו בקול יהוה האלוהים ובתורתו.
וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי–וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ.
צריך לשמוע בקול יהוה ובתורתו הקדושה. אסור לשמוע לאלו שזונים אחרי אלוהים אחרים- כמו הרבנים!

בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.

הכל טוב ויפה, אבל גם הקראים, השומרונים והאתיופים יודעים את זה, בלי התורה שבעל פה כלל, הם פשוט הפעילו שיקול דעת, דבר שמספיק כדי להבין את התורה שלא נמצאת בשמיים..

יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.
השאלה שנשאלת היא מה קורה אם הפוסקים האחרים טעו והם בעצם פסקו ההפך מהתורה (דבר שיכול לגרום גם לפסוק באופן סותר לתורה), האם אתה חייב להקשיב להם?

חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה).

גם לא נכון, חז"ל כן המציאו הלכות, אך פשוט אתה לא יודע שהם המציאו כי הם אמרו שהם לא המציאו, לדוגמה תפילין ומזוזות וכו'.
האם זה לא עובר על האיסור "לא תוסיף עליו"? הרי כשהתורה כביכול [והיא לא] אוסרת עליך בשר וחלב שהם מבושלים ביחד בחום בלבד, איך אתה יכול להוסיף ולקבוע שאסור גם בשר עוף עם חלב, או שחייב לחכות 6 שעות בין לבין?

לא סתם אמר משלי :
"ה כָּל-אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה; מָגֵן הוּא, לַחֹסִים בּוֹ.
ו אַל-תּוֹסְףְּ עַל-דְּבָרָיו: פֶּן-יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ."
זה מתאים במדויק לחיינו ול2000+ שנים בהם העם היה בשקר התושב"ע.
"כל מה שאמר אלוהים טהורה ונקייה, ורק היא שומרת על השומרים אותה, אל תוסיף עליה כי אז אלוהים יוכיח אותך ויביא עליך ייסורים" – בדיוק כמו שקרה במשך 2000+ שנה, הוספנו וגרענו מדברי אלוהים ובמשך כל הזמן הזה רק רע בא על העם היהודי ובכך אין פלא שאנשים שואלים "איפה אלוהים היה בשואה" ושאלות דומות.

הפרושים מעולם לא הרגו את הכהנים. והטענה שהיהדות היתה בעבר "כהנית" היא סילוף של העובדות. רק המצוות שתלויות במלכות ישראל נמנעו בעקבות הגלות, אך כל המצוות הפרטיות נשמרו 3300 שנה.

לא נכון.. הרי יש מחלוקות וחוסר התאמות בין דעות רבניות, כך שלא כל המצוות נשמרו במשך כלכך הרבה זמן …
לא שמעתי מעולם על כך שהפרושים הרגו את כל כוהני בית צדוק, אין ספק שהייתה מלחמות בניהם והיו רוצחים זה את זה, אך לא את כולם .
הצדוקים למשל שיש להפרידם מבית צדוק, היו מעטים מאוד, פחות מ1000 והם היו בעלי המעמד הגבוה , יש גם להפריד בין הצדוקים לקראים , בתקופתם העם היה קראי ולא צדוקי .
הצדוקים נכחדו עם חורבן בית המקדש , שהרי הצדוקים הם הכוהנים בעלי המעמד הגבוה (שיש להפרידם מכוהני בית צדוק , שהצדוקים היו בכלל מבית חשמונאי)ובלי בית מקדש הם לא שווים יותר כלום , לכן הם נכחדו .

עם ישראל איבד את ארצו ומלכותו עם הגלות, ולכן כל המצוות המדיניות אכן נמנעו במשך אלפיים שנות גלות, כמו מוסדות הכהונה והקורבנות (ודיני המשכן שנגזל מאיתנו ע"י הרומאים), דיני חקלאות ומלחמות בעמלק וכדו', הרי שכל המצוות הלאומיות נמנעו מהעם אשר איבד את הלאום (המדינה) בגלותו. אפשר לומר בביטחון שכל מצווה שתלויה במוסד ובמלכות – נמנעה מעם ישראל בגלותו, כי מצוות אלו אכן תלויות במקום ובזמן. אולם רוב המצוות שחלות על היהודים הן מצוות פרטיות.

נכון .

אך המצוות המעשיות מוטלות על כל יהודי ויהודיה באשר הם יהודים, והן ליגיטימיות לכל התקופות והזמנים, ואינן תלויות בכלל בתרבות: שמירת שבת ביום השביעי, לבישת ציצית, הנחת תפילין, מזוזה, שעטנז, שחיטה כשרה, איסורי מאכלות, נידה, דיני נדרים ושבועות, "לא תתחתן בם", כמו גם ימי זיכרון, מצוות זיכרון כמו חג הסוכות, ארבעת המינים, חג הפסח, אכילת מצה, איסור אכילת חמץ, תענית יום הכיפורים ועוד. הלכות כתיבת ספר תורה, הלכות תלמוד תורה. גם דיני המשפט הם ליגיטימיים לכל הדורות – דיני ריבית, צדקה, גניבה, גזל, חיתון, גירושין, גיטין, כשרות, עדות, מועדים, מעשרות ועוד.אין שום סיבה לומר שהמצוות המעשיות התבטלו, והן למעשה משפיעות ומעצבות את חייו של היהודי הרבה יותר מהמצוות המדיניות.

לא נכון . אין מצוות תפילן , מזוזה , שחיטה , "לא תתחתן בם" מהתורה .
הינה 2 דוגמאות על כך שהרבנים לא הבינו את משמעות התורה (או שהבינו אך בחרו לפרש אחרת במזיד) ובכך פסקו הלכות שלא מהתורה כלל כהלכה מהתורה :

1. " לא תתחתן בם" – מדובר רק על 7 עממי כנען , שבני ישראל נכנסו לארץ הם הישמדו את רובם , והיום אין בכלל את העמים האלה , לכן מותר להתחתן עם גויות , שכן גם היחוס הוא לפי האב .
   חז"ל קבעו שהתורה מתכוונת לכל הגויים באשר הם , ובכך היא סותרת את התנ"ך שמעיד על מלכים שיתחתנו עם גויות , וגם מסלפת את הכתוב בתורה .
2. כתיבת ספר תורה – חז"ל מנסים לצייר לנו שעם ישראל בתקופת משה והמלוכה היה מצב של אנשים חכמים מאוד , דבר שאינו נכון כלל ! הרוב לא ידע לקרוא ולכתוב בתקופה זו .
   חז"ל החליטו לפרש שהציווי המופיע בספר דברים :"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל." , הכוונה שכל ישראלי חיייב לכתוב ספר תורה בימיו (כמובן שהם גם מצאו קונצים כדי לא לעשות זאת ..) , על פי ההקשר ברור לחלוטין שאין כאן בכלל ציווי לדורות , אלא שהכוונה היא לכתוב את השירת האזינו (ולא ספר תורה) כדי שיהיה עדות לעם ישראל ולא שכל ישראלי חייב לכתוב ספר תורה …

צא ולמד שאחרי 2000 שנות גלות, חזרו יהודים מכל קצוות עולם, מכל התרבויות, ומה שאיחד אותם הם התורה והמצוות. כך שהמצוות אינן איזו עגלה ריקה שאבד עליה הכלח, אלא מציאות חיה ונושמת במשך אלפי שנים. התורה שבעל פה היא הביאור הלגיטימי היחיד שיש לכל מצוות הללו, אך גם בלעדיה היינו יודעים את חובת קיומן של כל המצוות המעשיות, שאין אף סיבה לבטלן.

כבר כתבתי על זה , התורה שבעל פה לא הייתה בעל פה אלא כתובה בתלמוד , כל עוד לכל התרבויות של היהודים האלו היה תלמוד אין כאן שום הוכחה לשום דבר .
התורה שבעל פה היא לא פירוש לתורה שבכתב , אפילו חז"ל מודים זאת . התורה שבעל פה היא הלכות שמשה כביכול העביר בהר סיני , גם מצוות שלא כתובות בתורה כלל !

משה רבנו בדור המדבר עדיין קיבל את התורה במשך 40 שנות הנדודים, ומסר אותה בשלמות לעם ישראל רק עם פטירתו. עצם העובדה שמשה רבנו ביקש ביאור למצוות מאת ה' (ולא המציא ביאורים מדעתו) היא הוכחה לכך שיש תורה שבעל פה. אחרת משה היה מפרש בכוחות עצמו את המצוות שכבר קיבל. אך הוא ידע היטב שלא ניתן לקיים את התורה ללא ביאור, ולכן ביקש מה' את הביאור הזה.

למה אתה קובע זאת ? משה כותב בסוף חייו רק את ספר דברים , את שאר הספרים (או יותר נכון את רובם) הוא כותב בזמן הר סיני , ככתוב בתורה במפורש .
משה מבקש ביאור כי אינו מבין את מה שאלוהים ציווה , זאת אומרת שהוא לא הבין חלקים (קטנים מאוד) מהתורה שבכתב ולכן היה צריך לשאול את אלוהים .
השאלה היא למה ? הרי התורה שבכתב היא בכלל לא נועדה לפסיקת הלכות אלא רק התורה שהעל פה . למה בכלל צריך לפרט בתורה שבכתב אם יש תורה שבעל פה ?

בתורה נאמר "אשר כתבתי להורותם" (שמות כד, יב) – להורותם כלומר ללמדם, להסביר להם איך מקיימים. ואיך מפרטים ומסבירים אם לא בעל פה?

מה לעזאזל ?!?! אתה סותר את עצמך , מצד אחד אתה אומר שללמד חייב להיות לימוד בעל פה (ואני לא מבין למה) , ומצד שני כתוב שמה שצריך ללמד מהכתוב בתורה !

גם נאמר "והגית בו יומם ולילה" – להגות אינו רק לקרוא את מה שכתוב, אלא לעיין בו, ללמוד מתוכו יותר ממה שכתוב.

נכון , אך לא צריך בשביל זה תורה שבעל פה כלל .
לדוגמה הקראים משתמשים בהיקשים (
http://www.karaite.org.il/karaite/Parshanut
) ככה לומדים תורה באופן הגיוני ללא תושב"ע מופרכת .
אם תעיינו קצת בדרך הפרשנות של הקראים (היקש ) תיראו שאתם בעצם משתמשים בהיקשים האלו ביום יום כדי להבין טקסטים של ספרים ומאמרים שלא קשורים בכלל לדת או אמונה .

"כתוב לך את הדברים האלה".
אולי אינך מבין, אך התורה שבעל פה מבוססת על התורה שבכתב, ולא היתה בכלל נפרדת ממנה. היו לומדים אותה בעת ובעונה אחת עם הספר. כלומר, אבא שהיה לומד עם ילדו פסוק כמו "וזבחת כאשר ציויתיך" היה מסביר לבנו את הלכות שחיטה במקום. כשהיה מגיע לפסוק "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" היה מסביר לבנו את הלכות מזוזה שקיבלו הלכה למשה מסיני. וכן הלאה.

נחמד , אך זה לא המציאות . התורה שבעל פה היא לא רק פירוש לתורה שבכתב אלא היא גם תוספות והמצאות לתורה שבכתב .
הלוואי , הלוואי שזה היה רק ביאור או פירוש , אך זה לא כך . חז"ל התעלמו מהמשמעויות של הפרשיות ופסקו הלכות המנוגדות לרוח של התורה .

התורה שבכתב היא להבדיל אינספור הבדלות כמו "אינדקס" לכל ההלכות שבעל פה. כך שבעבר התורה שבכתב והתורה שבעל פה לא באמת היו מחולקות, אלא נלמדות בעת ובעונה אחת. עם ירידת הדורות נוצר מצב שבו נכתבה התורה שבעל פה במשנה (לפני 2000 שנה בידי רבי יהודה הנשיא), וכך התרבו הספרים. אך עדיין – כל ההלכות בתורה שבעל פה מבוססות על התורה שבכתב, ואינן באמת מופרדות ממנה.

דבר ראשון , רבי יהודה הנשיא לא כתב את כל המשניות , הכתיבה של המשניות הייתה דורות שלמים .
אין כל רמז לתורה שבעל פה במקרא , אין רמז לאדם שלימד משהו מהתורה שבעל פה או רמז עליה .

התורה למעשה מלמדת אותנו שמשה רבנו מינה 70 זקנים שלימדו את העם תורה, כי הוא לבדו לא הצליח ללמד את כל התורה כולה. ואם היה מספיק מה שכתוב, אז מה היתה הבעיה שכולם יישבו ויכתבו לעצמם את התורה? אלא צא ולמד שנדרשים חכמים ללמד את התורה, לעיין בה, ללמוד דבר מתוך דבר, ולפסוק מתוכה פסקים והלכות.

לא נכון ! ועוד אנחנו מסלפים את התורה …
משה ממנה 70 זקנים כדי לתת לשבטים ולעם נציגות ולא כדי ללמד אותם תורה (אני לא שולל , יכול להיות שהם כן לימדו תורה ) , ד"א הרמב"ם דווקא אומר שמשה לימד את כל העם בעצמו .
משה ממנה גם את הזקנים כדי לשפוט ! גם את שרי האלפים המאות והעשרות כדי לשפוט , גם את בתי המשפט כדי לשפוט ולא כדי לחדש דברי תורה , לחדש תקנות או להוסיף על התורה .

הסנהדרין תמיד הורכבו מ-71 חכמים זקנים, ולא אנשים צעירים. והם אכן היו שופטים. זהו המוסד הרבני שמוזכר במקרא.

מעולם לא הוזכר במקרא סנהדרין , וגם מעולם לא הוזכר שהיו בהם 71 חכמים ..

התורה מתארת בפירוש הסמכה של 71 זקנים ע"י משה במדבר, מוסד הלכתי אשר נועד להסמיך את הזקנים הבאים אחריו לדורות הבאים.התורה מצווה בפירוש לשמוע לפסיקותיהם: "על פי התורה אשר יורוך".

כבר כתבנו על זה , וכבר ציטטתי את דבריו של דן מזרחי .
הכוונה בלשמוע לשופטים היא בגלל שהם אחראיים על הסדר , הם לא אחראיים על איך תבנה סוכה או על איך תנגב ביציאתך מהשירותים . על פי המקרא הם שופטים רגילים כמו שיש בכל אומה ועם , רק שלהם יש מגבלות בתורה .

זהו היה המוסד ההלכתי העליון והיחיד שעל פיו הלך עם ישראל. מוסד 71 הזקנים נקרא גם בכינוי "סנהדרין". מוסד הזקנים מוזכר לכל אורך התנ"ך, עד ימי חורבן בית המקדש השני, כאשר עם ישראל גלה לארצות שונות.

כמו שאמרתי לא היה ולא נברא , לא מוזכר בתנך , אפילו לא ברמז 71 חכמים ולא סנהדרין .

אין ולא היה אף מוסד סנהדרין אחר מלבד זה, והוא אשר הנהיג את עם ישראל עד גלותו במשך יותר מ-1300 שנה מאז יציאת מצרים ועד החורבן. מוסד זה שפט את העם, הרג את הפושעים, והיה פוסק תקנות וגזירות. התנאים היו אחרוני הסמוכים והמסמיכים, והרומאים רדפו אותם כדי שלא לאפשר להם להמשיך ולהסמיך רבנים נוספים שינהיגו את עם ישראל.

לא נכון , אין ראיה לכך שהיה סנהדרין וכן גם אין ראיה ולו אחד שיש שושלת העברה של הסמכות .

הרומאים רדפו את היהודם הרבניים כי הם מרדו בהם !! כי הם עודדו את העם לעשות מרד נגדם ויצאו מהם הקנאים אשר תקפו את הרומאים וכבשו חלקים מארץ ישראל שהייתה שייכת לרומאים .
אין כל קשר לרדיפת הרומאים בעם ישראל לבין שושלת ההסמכה שספק אם היית כזו בכלל.

חשוב להבין שאין אף "מתחרים" לתורה שבעל פה.
תמיד היתה רק תורה שבעל פה אחת ויחידה, והחכמים שהעבירו אותה מדור לדור. מדובר פה במסורת אחת בלבד לתורה. ובהנהגה רבנית דתית אחת ויחידה שהנהיגה את העם לכל אורך ימיו.

למה שיהיה ? הרי אלא שכן ניסו לשנות את הדעה הרבנית , נידו אותו וגרמו לו סבל רב.

הרב מצטט מוויקפדיה ערך סנהדרין

ויקפדיה מביאה את המקור הרבני , אין זה אומר שכך היה באמת .
זה שהרבנים טוענים שרבי יהודה הנשיא הוא זה שכתב את 6 סדרי משנה לא אומר שהוא זה שכתב אותם (המשנה נכתבה במשך דורות ורבי יהודה הנשיא הוא ככל הנראה אחד העורכים).

אי אפשר להפריד את התורה שבעל פה מן התורה שבכתב. בוא נראה מישהו מסביר מה זה ציצית, ומה זה תפילין, ומה זה גט כריתות, ומה זה שחיטה, ואיך שומרים שבת – בלי חז"ל.

ציצית – קבוצת חוטים בצדדי הבגד , שהם חלק מהבגד (למקרה שלא ידעת אז בעבר היו משאירים קבוצת חוטים קשורה בצדי הבגד כדי שהבגד לא יפרם) וצריך שיהיה פתיל אחד שהוא תכלת .

תפילין – אין מהתורה תפילין , לכן לא מפתיע שהתורה לא מפרטת על התפילין .

גט כריתות – ספר שכורת בין הבעל לאישה , מסמך המוכיח שהאישה גרושה ומותר לה להתחתן עם אדם אחר .

שחיטה – לא היה ולא נברא בתורה . ד"א יש רמזים בתורה על כך שאוכלים בלי שחיטה , כגון התורה מתירה ציד .

שבת – אסור לעשות מלאכה , שליחות עבודה שאתה עושה בשאר הימים אסורה ביום השבת שהיא יום מנוחה .

אם התורה שבעל פה היתה המצאה אנושית מאוחרת, אז מי שטוען זאת צריך להוכיח שניתן לקיים את כל המצוות בדורנו ללא ביאור שבעל פה. אולם המצוות שבתורה דורשות ביאור, וחז"ל הם היחידים שמוסרים לנו את הביאור הזה מדורי דורות. אנו טוענים שגם בזמן נתינתה של התורה לא היה ניתן לקיימה ללא ביאור שבעל פה, ולכן לכל אורך הדורות לא היה שייך לקיימה ללא הדרכה וביאור שבעל פה.זהו למעשה אופן נתינתה של התורה. ומי שטוען שחז"ל המציאו הדרכה זו, שיוכיח שיטת לימוד אחרת ע"פ הפשט.

הקראים הם ההוכחה שכל מה שכתבת הוא טעות אחת גמורה , אני מאמין שהרב לא קרא אפילו לא ספר אחד של חכם קראי כלשהו ..

http://www.karaite.org.il/karaite/Parshanut

כך ה' מעיד בתורתו (דברים פרק ל, י"א) "כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא, לא בשמים היא, לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה". התורה מעידה שניתן לקיים את מצוותיה מתוך הבנה וסמכות אנושית ללא נביאים.
בתקופתו של ישעיהו היתה סנהדרין, וכמובן חובתם של בני ישראל לשמוע בקולם. בשום מקום בנביאים לא נאמר לא לשמוע לזקנים (הסנהדרין), שהרי זו מצווה מן התורה.

נכון , התורה לא רחוקה ממך , היא לא בשמים ולא מעבר לים .
הינה עוד סילוף של הרבנים :
מובן היטב מההקשר שהפרשה מטאפורית , התורה לא בשמים כלומר היא לא קשה להבנה וכל מה שאתה צריך זה ללמוד אותה (לצערינו היום זה קצת יותר קשה כי השפה העברית השתנתה) .
הרבנים דרשו , "לא בשמים היא" כלומר התורה עכשיו בידים של בני האדם ולא בידים של אלוהים , אפילו אם יצא בת קול מהשמים ותגיד ההפך מחכמים , עדין צריך להקשיב לחכמים (ראו סוגיית תנורו של עכנאי )

המילה מלאכה בתנ"ך מקבלת משמעויות שונות, ואי אפשר להרוג על פיה מחלל שבת. כי יש שיבינו שמלאכה היא עבודה בשכר, יש שיבינו שמלאכה היא רק עבודה קשה, יש שיבינו שמלאכה היא יצירה. אז מה מותר ומה אסור לעשות בשבת? האם מותר לשמור על רכוש בשבת תמורת שכר? האם מותר לחתוך סלט בשבת? האם מותר להזיז ארון בשבת?
אני באופן אישי לא הייתי חושב מן התורה שצריך להרוג מישהו שאוסף כמה עצים בידו בשבת. איני רואה כאן שום פעולה שניתן לכנותה בשם מלאכה.

מלאכה זו שליחות , מהמילה מלאך שפרושה שליח .
בשבת אסור לעשות שליחות עבודתית , כלומר אסור לעבוד בשבת עבודות מקצועיות .
מותר לסחוט מיץ בשבת ומותר לחתוך סלט ולהזיז ארון וכדומה , אך אסור לעבוד בשבת , כלומר אסור לך להזיז ארון בשבת כי זו עבודתך וכדומה.

דוגמה מצויינת היא בקטיפה , מותר לך בשבת לקטוף פרי ולאכול , אין בזה מלאכת עבודה , אך אסור לך לקטוף בכמויות על מנת שישאר לך לאחר כך שבכך אתה עובד בקטיפה .

התורה מצווה להוציא להורג אדם שמחלל שבת , כלומר אדם שמזלזל באלוהים בכך שמפר את השבת , כשאדם אוסף בשבת עצים הוא אומר בעצם שהוא לא שם על אלוהים , הוא ימשיך לעבוד באסיפה של עצים שמיועדות למדורה או למסחר או לשימוש לימים אחרים .
אילו זה היה רק "מעמר זרדים" לצורך שעשוע זה לא היה נחשב מלאכה כלל .

"אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" היא הלכה לכל הדורות, כי זהו אחד מהמעשים שנאסרו ביום השבת. ועובדה שגם הנביא דרש לעם ישראל שלא יוציאו מרשות בשבת:
"כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם, ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים. ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל מלאכה לא תעשו. וקדשתם את יום השבת כאשר ציוויתי את אבותיכם." (ספר ירמיהו י"ז, כא- כב)

הנביא מתכוון למשא של מסחר , לא על שעון או עגלה של תינוק .
הוא גם אומר שאסור להוציא משא בשערי ירושלים ששמה כידוע היה את השוק שלהם , גם בספר עזרה/נחמיה רואים שאוסרים בכוח להכניס אנשים לשערי ירושלים בשבת בגלל מסחר (נחמיה יג טו-כב) .

לפי ההלכה מותר ללכת יותר מ-2000 אמה בשבת בתנאים שהכינו מראש, והתבארו בתורה שבעל פה.

אצטט ממקור אחר :
ב ד,יז וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן, לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע. ב ד,יח וַיִּגְדַּל, הַיָּלֶד; וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֵּצֵא אֶל-אָבִיו אֶל-הַקֹּצְרִים. ב ד,יט וַיֹּאמֶר אֶל-אָבִיו, רֹאשִׁי רֹאשִׁי; וַיֹּאמֶר, אֶל-הַנַּעַר, שָׂאֵהוּ, אֶל-אִמּוֹ. ב ד,כ וַיִּשָּׂאֵהוּ–וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-אִמּוֹ; וַיֵּשֶׁב עַל-בִּרְכֶּיהָ עַד-הַצָּהֳרַיִם, וַיָּמֹת. ב ד,כא וַתַּעַל, וַתַּשְׁכִּבֵהוּ, עַל-מִטַּת, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ, וַתֵּצֵא. ב ד,כב וַתִּקְרָא, אֶל-אִישָׁהּ, וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן-הַנְּעָרִים, וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת; וְאָרוּצָה עַד-אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְאָשׁוּבָה. ב ד,כג וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ אַתְּי (אַתְּ) הֹלֶכֶתי (הֹלֶכֶת) אֵלָיו הַיּוֹם–לֹא-חֹדֶשׁ, וְלֹא שַׁבָּת; וַתֹּאמֶר, שָׁלוֹם. ב ד,כד וַתַּחֲבֹשׁ, הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר אֶל-נַעֲרָהּ, נְהַג וָלֵךְ; אַל-תַּעֲצָר-לִי לִרְכֹּב, כִּי אִם-אָמַרְתִּי לָךְ. ב ד,כה וַתֵּלֶךְ, וַתָּבֹא אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים–אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֹתָהּ, מִנֶּגֶד, וַיֹּאמֶר אֶל-גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ, הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז.
לסיכום- ידוע הוא הסיפור עם השונמית שאירחה בביתה את הנביא אלישע, ולאחר שמת בנה לקחה את אחת האתונות ללכת אל אלישע משונם להר הכרמל, ובפסוק כג נאמר שבעלה שאל אותה "מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת" הרי שביום ראש חודש או ביום שבת, מקובל היה אז ללכת לאיש האלהים גם אם הוא התגורר בעיר אחרת, משונם להר הכרמל. נמצא שהוכחנו שוב, שאיסור היציאה מחוץ לתחום נעלם ואיננו.
שונם נמצאת 4 ק"מ מזרחית לעפולה, בנחלת יששכר, רגילים לזהותה עם סולם היושבת לרגלי גבעת המורה, צא וחשוב כמה קילומטרים יש משם עד הר הכרמל, לא לחינם היא חבשה את האתון.

הכותב סובר שתפילין זו מטפורה, אך מנין הוא יודע זאת? אולי גם "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" זו רק מטפורה? הרי זה נאמר בסמוך, והרי גם הקראים והשומרונים עושים מזוזות על פי הפסוק הזה. אז מיהו שיקבע לנו ללא תורה שבעל פה מה נאמר כמטפורה ומה לא?

אכן גם המזוזות הם מטאפורה , ואין הכוונה במטאפורה לאי ציווי או המלצה , אלא יש כאן ציווי והוא מטאפורי .
גם המחקר של התנ"ך רואה בפרשה זו כמטאפורית .
לא כל הקראים מאמינים במזוזות , אך הם עושים אותם כחלק מהמנהג , ומי שמכיר את כתבי הקראים יודע שלא מעט אמרו וקבעו שהתורה לא מצווה על מזוזות.

כמו שאתה יודע מה מטאפורה ומה לא בספרים שהם לא תורה , כך אתה צריך לזהות מטאפורות בתורה . אילו לא הצלחת לזהות , לך ללמוד את השפה והתקדוק המקראי ורק אז תחזור לקרוא בתורה .

אף עם אחר לא עשה ברית מילה מלבד בני ישראל. כיצד נדע אחרי 2000 שנה מהי משמעותה של מצווה זו, ואם איננה "מטפורה", אם לא על פי התורה שבעל פה?

ממש לא ! עמים רבים עשו ברית מילה מלבד ישראל , גם לפני שעם ישראל הפך לעם , המצרים הקדמונים ועוד .

ברית מילה כתובה בספר בראשית ובספר וויקרא , הציווי הוא :
וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. (בראשית יז)
"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ."(ויקרא יב)
הציווי אומר שצריכים לכרות את העורלה וזהו ,כלומר כל העיניין של הברית מילה הוא להסיר את העורלה , אין זה משנה מה מברכים או כמה אורחים הזמנת לאירוע .
אם אתה שואל מה זה עורלה אז הבעיה שלך היא שאתה חושב שעורלה היא קוד שהתורה שבעל פה הצליחה לפצח בעוד שעורלה היא לא קוד היא השם של אותו מעטפת שעוטפת את האיבר מין

עוד כתוב לך :
"וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי." (שמות ד)
האם ציפורה פתחה גמרא ? האם היא פרעה או מצצה ? איזה ברכה היא בירכה ?

ד"א יש המון נוצרים שלא מכירים את התושב"ע ומאמינים בתנ"ך שיודעים היטב מה זה ברית מילה לפי התורה , לכן אל תגיד שגוי מאפריקה לא יוכל לעשות לבנו ברית מילה , כל מה שהוא צריך זה לדעת מה זו המילה "עורלה" ובשביל זה הוא לא צריך ללמוד גמרא , הוא צריך ללמוד את השפה העברית .

הרי כיום אפשר לומר שגם ברית מילה זו רק מטפורה בעקבות פסוקים כמו: "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י, טז). אז אולי ברית מילה היא ניתוח לב פתוח? "הנה ערלה אזנם" (ירמיהו ו, י). אז אולי עורלה היא כריתת האוזן? או שאולי כל הפסוקים המדברים על ברית הם רק מטפורה?

אכן הפסוקים האלו הם מטאפורה , התורה לוקחת דבר מנושא אחד לנושא אחר , מברית המילה שהיא טקס כריתת ברית, לחוסר מוסריות ואמונה שזה הלב , לכן אמרה התורה למול את עורלת הלב , זה לא שאין פה ציווי ,אלא זה ציווי מטאפורי .

המילה ערלה זכתה למשמעויות רבות מאוד בתנ"ך, אז מי יוכל להוכיח שהכוונה היא דווקא לברית המילה?

אני !

בקיצור, ללא תורה שבעל פה – איש הישר בעיניו יעשה, כי כל דבר אפשר לפרש איך שרוצים. אחד יאמר שלחתוך סלט בשבת זו מלאכה שחייבים עליה מיתה, והשני יאמר שלא, אחד יאמר שהדלקה מאש לאש בשבת היא עבירה, והשני יאמר שלא, אחד יאמר שלדחוף ארון בשבת זו מלאכה והשני יאמר שלא, אחד יאמר ששוחטים מהצוואר והשני יגיד שמותר לשחוט מהעורף… ואין לדבר סוף.

אבל זה בדיוק מה שקורה בהלכה ! זה בדיוק מה שקורה בתלמוד !
ההבדל בין הקראים לרבנים הוא כזה :
הרבנים – דוגלים בלהקשיב רק לרב , כל מה שהרב אומר קדוש ואסור לזוז ממנו אפילו כשהוא טועה וסותר דברי תורה , בלהתבסס על הפסוק "ועשית ככל אשר יורוך " שהוא מוצא מהקשרו .
הקראים – דוגלים ב"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד יהוה" כלומר אתה תפרש את התורה בהתחלה על פי הבנתך (לא כמשחק אלא על ידי מאמץ ולימוד השפה המקראית) ואם אתה מזהה טעות בהלכותיך או שמוכיחים לך שהפירוש הוא אחרת , אתה חייב לשנות את דריכך .

אך התורה אינה ספר המלצות אלא ספר חוקים – היא דורשת תרי"ג מצוות, ומחייבת בעונשים כבדים את העוברים עליהם: מיתה, כרת, מלקות ועוד.
זהו אינו "משחק ילדים". חייבים לדעת בפירוש ובדיוק למה התורה התכוונה בכל פסוק. וללא תורה שבעל פה בלתי אפשרי לדעת זאת.

התושב"ע היא התלמוד הפכה את התורה למשחק ילדים …
הינה בפרשת השבוע נאמר שאברהם לקח לעצמו אישה בשם קטורה , באו חז"ל וקבעו שקטורה היא הגר המצרית …

מעשה נמצאו תפילין בנות אלפיים שנה:
תפילין נוספות שנמצאו מחוץ לקומראן, במערות מסתור בנחל צאלים במדבר יהודה (במערת המגילות) מתקופת מרד בר כוכבא, כללו שתי רצועות קלף המכילות קטעים של שתיים מפרשיות תפילין בנוסח זהה לנוסח המסורה למעט שינוי אחד.

דבר ראשון , תקופת מרד בר כוכבא לא יכולה להוות הוכחה שהרי זו התקופה שהתפתחה מנהגי התפילין , אם כבר אז אתה צריך הוכחה מהתקופה של לפני מרד החשמונאים (הרבה לפני בר כוכבא)
ד"א בערך של תפילין בויקיפדיה כתוב שהתפילין שנמצאו במערות קומראן סותרות את ההלכה הרבנית , כל אחד שונה מהשני , אחד שם את עשרת הדברות והשני פרשה אחרת וכו' , השתמשו גם בהרבה נוסחים ולא רק בנוסח אחד (המסורה) , כך שלא היה רק שינוי אחד …

ככל הנראה התפילין היו קמע בסוף תקופת בית שני.

בתורה כתוב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹת תמרים, וענף עץ עָבֹת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים."
אם התורה מזהה דווקא ענף של "עץ עבות", ודווקא כפות של "תמרים", ודווקא "ערבי נחל", אז כנראה שיש לה גם זיהוי ספציפי לפרי שנקרא "פרי עץ הדר".

לא !
פרי עץ הדר = פרי-עץ מהודר .
כפות תמרים = ענפי עץ תמר.
ענף עץ עבת = ענףמעץ שענפיו סבוכים .
ערבי נחל = ערבות (מכל הסוגים) הגדלים בנחלות .

גם אם נגיד שפרי עץ הדר הוא פרי מסויים , אין סיכוי שזהו האתרוג
ראו :
http://www.1vsdat.org/index.php/2012-12-24-19-09-20/2012-06-01-15-42-54/item/1262-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%92-%D7%95%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%9F-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94

הקראים והשומרונים שינו את דעתם בפירושי התורה אינספור פעמים לאורך הדורות, ובכך הוכיחו את חובת קיומה של תורה שבעל פה

לא .. בכך הם הוכיחו שהם בעלי יושר ולא תקועים בשקר .

"וזבחך כאשר ציויתיך"
המילה זבח בפסוק זה פירושה שחיטה, כפי שקל לראות מהפסוק טו: "רַק בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר".
תזבח הכוונה כאן לשחוט. אז "וזבחך" ללא ספק מדבר על אופן השחיטה, שהרי פסוק זה נאמר לכל העם, ולא רק לכהנים. נושא זה לא קשור למזבחות – שהרי באותו ספר דברים יב גם נאמר בפירוש: " יד כִּי אִם-בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ–שָׁם, תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ; וְשָׁם תַּעֲשֶׂה, כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ. טו רַק בְּכָל-אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ–בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ"
כאן מדובר באכילת בשר רגילה, ולא בהקרבת קרבנות לה'. שהרי זו היתה עבודת הכהנים ובית המקדש לבדו נבחר לכך.

זבח זה זביחה לאלוהים בלי שום ספק ! כל מקום שתמצא את המילה זבח בתנ"ך זה בהקשר לאלוהים , זבח זה שחיטה על מזבח .
אמרת "ללא ספק מדבר על אופן השחיטה" עכשיו זה כן ספק .
מההקשר ברור שאין הכוונה לאיזכור לתורה חיצונית אלא למשהו פנימי (ספרי שמות , ויקרא , במדבר ) .
לדוגמה הרב כתב את אותה טענה פעמים , אז פעם אחד עניתי עליה בפירוט ופעם שניה עניתי עליה בכלליות ולא בפירוט והוספתי "כפי שכבר אמרתי" או "כאשר אמרתי" כדי להסביר לקורא שכבר עניתי על השאלה הזו בתגובה הזו (!) ולא בתגובה אחרת או בעל פה …

עצם העובדה שניתן להתווכח על הפרשנות של הפסוק לאחר 3300 שנה – מוכיחה את הצורך במסורת שבעל פה שתבאר את כל מצוות התורה ופסוקיה לכל הדורות ועד ימינו.

אני לא מבין איך ? עצם העובדה שאפשר להתווכח על פרשנות של פסוק , זה בגלל ששחכנו את הדקדוק והשפה המקראית שהייתה שפת אם באותה תקופה .

ניקוד:
ההגיה הספרדית או אשכנזית לא קשורה לניקוד הפסוקים ומשמעות מילותיהן.
לא תבשל גדי ב"חלב" אמו – מוכיח שחייבים ניקוד נכון לפסוקים, אחרת נאבד את משמעותם.
חכמים לא שינו את המילים כאוות נפשם, הם אמרו שאינם בקיאים בחסירות ויתירות (אותיות אהו"י), אך נושא זה לא קשור בכלל לניקוד המילים ואופן קריאתם. קרי וכתיב לא נשכח כלל.

לגבי ההגיה נכון חלקית , למה שהתורה שבעל פה גם לא תפרט על אופן ההגיה ?
מה קרה שפתאום באו יהודים מקווצות תבל ללא הגייה משותפת ?
דע לך שאתה בכלל מסתמך על תנ"ך שהניקוד שלו נערך סופית במאה ה10 לספרה עד אז היה הבדלים בין יהודים .
גם קרי וכתיב , המצאה מאוחרת .

עד כאן התגובה שלי , אני אשמח עם תדונו ותעירו לי על טעויות , חוסר הסכמה , שגיאות כתיב וכדומה .
תודה על הקריאה .

קרדיט ל:

ברוך גרינהאוס

Dan Mizrahi