חג הפסח

מאמר שהועתק לכאן ממאמר קיים שמצאתי באינטרנט:

שלום לכולם.
קוראים לי חיים ואני לומד תורה כבר מעל ל 5 שנים . בן 19 בסה"כ .
בתור מאמין בתורה שבכתב בלבד אני לא יכול שלא להצטער שאין באינטרנט כמעט אפשרות ללמוד תורה בפרשנות נקייה . מבלי כל מיני פרשנים רבניים או קראיים שלעיתים טועים או לא מדייקים .
ואף על פי שבפרשנות שלי בוודאי ימצאו טעויות רבות וכשלים . מטרתי היא להראות כי אין דבר כזה פירוש מקודש והפרשנות האמיתית היא על ידי חקירה והגיון בלבד .
ולא כמו אלה שמצטטים פרשנים קראיים או רבניים על כל שאלת פרשנות כאילו תורת יהוה נסתרת מבינתנו .

בסדרת הפרשנות הזו אעסוק בכל פרקי התורה העוסקים בהלכה . אתחיל מפרק יב' שבספר שמות .
על כל שאלה , תהייה , הערה ועצה אני אשמח שתגיבו לי .

הפרשה הנ"ל מכילה בתוכה את המצווה הראשונה בה עם ישראל נצטוו כעם .

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. ב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

בפסוק הזה יש הכרזה ידועה "ויאמר יהוה אל משה ואהרון" ! שהם מנהיגי עם ישראל ועליהם חלה החובה ללמד את הציווי לעם ישראל .
והתורה מדגישה "בארץ מצרים" משום שכל הציוויים בפרשה עוסקים ביציאת מצרים.

ומהו הציווי הראשון בכל התורה לעם ישראל ? "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה " !
החודש הזה ? הלוא הוא ניסן ! חודש האביב ! הוא החודש הראשון לעם ישראל .

ונשאלת השאלה ? מדוע הוסיף יהוה לאמר " ראשון הוא לכם לחודשי השנה " ? הרי כבר אמר "החודש הזה ראש חודשים " ?
או שיאמר החודש הזה ראש חודשים או שיאמר החודש הזה ראשון לחודשי השנה ? מה הטעם בכפילות ?
בא יהוה וציווה ! החודש הזה ,ניסן , הוא הראש שבחודשים ! החשוב שבחודשים ! אך שימו לב בני ישראל הוא גם ראשון לכל חודשי השנה ! שלא תאמרו שחודש ניסן הוא החשוב ביותר , אך חודש אחר הוא ראש השנה כגון חודש תשרי שהינו החודש השביעי בלבד ואינו ראש ואינו ראשון …

ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת–שֶׂה לַבָּיִת.

בעשור לחודש הזה =בעשירי לחודש האביב הוא חודש ניסן , מלמד שדיבר עימהם בתאריך זה .
ויקחו להם איש שה לבית אבות = כל אדם לוקח שה למשפחתו .
שה לבית= בכל בית צריך להיות שה .

ונשאלת השאלה : מה טעם הכפילות "שה לבית אבות " ו"שה לבית" . תאמר או שה לבית אבות או שה לבית !
אלא ש"בית אבות" ביטוי למשפחת אב בלבד הכוללת אב, ילדיו ואשתו או לאב קדמון כגון 12 בני יעקב .וזה לצוות שכל המשפחה תיקח את השה .
ו"שה לבית" מלמד שבכל בית יהיה שה ולא יבטל בית אחד את הציווי .

ד וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה–וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה.

אם לאותו בית אין מספיק אנשים שיוכלו לאכול שה שלם .
ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו = חשוב הוא ! שמשה יצווה את בני ישראל לא לצאת מן הבתים שלהם , לכן לא יכל איש ללכת רחוק מביתו לצורך אכילת השה. ולכן הולך לבית שכנו הקרוב לביתו ולא אל חברו הגר רחוק.

שה תמים = שה שלם , שכל אבריו עליו ולא חסר בו איבר.
זכר בן שנה = שעליו להיות זכר שחי שנה אחת .
יהיה לכם = יהיה באחריותכם ! שכל פעם שנאמר "לכם" (או "לך") בציווי כוונתו באחריותכם ! שלא יזדמן לכם השה אלא עליכם בעצמכם להביאו .

מן הכבשים או העזים תקחו = ניתן לומר כי שה כוונתו שם כולל למין העז והכבש בלבד . אך ניתן גם לומר כי שה כוונתו לשם גנרי אשר יתפרש בהמשך.

ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל–בֵּין הָעַרְבָּיִם.

והיה לכם למשמרת עד ארבע עשר יום לחודש הזה = שיש לשמור את השה עד 14 לחודש ניסן , כלומר ארבעה ימים מרגע הציווי .

ומדוע לשמור את השה עד ה14 לחודש וזה ארבעה ימים ? משום שבאותו יום אמר להם משה כי יהוה מתכנן להרוג כל בכור בארץ מצרים (שמות יא) והמועד הזה הינו ה14 לחודש. והשה הוא האות כי יהוה מפלה בין ישראל למצרים .
ועל כן ישריין לו כל ישראלי שה לביתו החל מרגע גירוש משה אצל פרעה לאחר מכת החושך ועד מכת הבכורות.

ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל = עדת ישראל משמעותו כל ישראל . ויש לשחוט הפסח בקהל כלומר בהתאספות המונית .

וכולם חייבים להיות בהקרבה , ולאחר ההקרבה כל איש לוקח את השה שלו והולך לביתו לאכולו .

בין הערבים = זמן השחיטה הינו בזמן ששקעה השמש אך אין היום נקרא ערב שעדין אור השמש מסתירה את הכוכבים . זמן זה מתבטא בשמים בגוון כתום .

וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף–עַל, הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם.

ולקחו מן הדם = לקחו את השה לאחר השחיטה שעוד הוא נא עם דמו עליו או שדמו בכלי .
ונתנו על שתי המזוזות = זה הנקרא בפינו "משקוף" .
ועל המשקוף = זה החלק העליון של פתח הדלת
על הבתים אשר יאכלו אותו בהם = לא בכל בית יש לעשות זאת אלא רק בבית בו אוכלים הפסח . ועוד יצווה יהוה את משה שאיש לא יצא מביתו . לכן בבית בו אכלו את הפסח שם הלכו לישון .

ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.

ואכלו את הבשר בלילה הזה = מלמד על הציווי שיבוא , שאין להשאירו עד הבוקר .
צלי אש = צלוי על אש ממש .
ומצות על מרורים יאכלהו = יש לאכול את השה עם מצות ביחד עם מרורים
.
מרורים ? ברבים נאמר , כל עשב מר נקרא מרור .

אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם: כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ.

אל תאכלו ממנו נא = יש לבשל אותו עד עצם שכל חלק בבשר יהיה צלוי .
ובשל מבושל במים = בישול הינו שם כולל לכל אפשרות בה המאכל הופך מ-לא ראוי ל-כן ראוי למאכל , ולכן גם צלי אש נחשב מבושל . האיסור הוא על בישול במים ולא באש .
כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו = אלא שיש לאכול אותו צלוי מראשו עד רגליו כולל כל אבריו שבתוכו .

י וְלֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר; וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.

ולא תתירו ממנו עד בוקר =
ציווי שאיפתי , כלומר עליך לדאוג שלא תותיר ממנו לכתחילה ! וידע יהוה שאין זה מציאותי שכלכך הרבה בשר יאכל , על כן הוסיף :

והנותר ממנו עד בוקר , באש תשרפו = אם נותר ממנו עד שעולה הבוקר יש לשרוף אותו באש . וכאמור ציווי זה הוא לא לכתחילה , על כן אסור לאדם להתכוון להשאיר מן הבשר עד בוקר .

וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ–מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיהוָה.

וככה תאכלו אותו = מלמד על דרך האכילה של הפסח
מותנכם חגורים , נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם = כאילו עומדים הם ללכת ולא לשבת לסעודה . וזאת משום שבאמת עומדים הם ללכת ממצרים .
ואכלתם אותו בחיפזון = יש לאכול אותו במהירות ולא בנחת . והכוונה היא לא לזלול מבלי הנאה מהבשר , אלא שעצם זה שלא החלפת בגדים ומקלך בידך וכל רגע אתה אמור לצאת ממצרים – זה החיפזון !
פסח הוא ליהוה = כל עניין זה יקרא פסח שמוקדש ליהוה . ופסח משמעותו דילוג וכוונתו אפלייה בין ישראל למצרים במכת בכורות.

יב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה.

ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה = יהוה ממשיך לדבר אל משה , לאמור לו מה יעשה בזמן שישראל אוכלים הפסח .
והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה = הכאה עד מוות . יהוה יכה למוות כל בכור בארץ מצרים של אדם ושל בהמה .
"בכור" זה הראשון שפתח את רחם אימו כנלמד במצוות פטר רחם(שמת יג).
ואף על פי שמדברים כא טו-יז נלמד שבכור הוא כל הראשון לגבר ולא לאישה , כוונתו לדיני ירושה בעוד שפטר רחם עוסק ביציאת מצריים שהיא ענייננו .
ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים = יהוה ישפוט את אלוהי מצרים , וזה היה התיאור בעולם העתיק לאל שמנצח אל אחר , כאילו הוא שפט אותו למוות או לאבדון.
דבר נוסף : "שפטים" (כמו דברי יהוה למשה בשמות ו ו) משמועתו עונש.
אני יהוה = חותמת , יהוה חותם על דברו , שכל שאמר יבוצע . כמו "ואהבת לרעך כמוך אני יהוה " כלומר אני יהוה חותם על ציוי זה
ולכן אמרו חכמים כרבי עקיבה וישוע בן יוסף שזאת המצווה הגדולה שבתורה .

יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת, עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת-הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; וְלֹא-יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית, בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

מהו אות ? הוכחה ! ולא כמו שאומרים אנשים כי אות זה נס . או אות זה דבר ממשי/ רוחני . אלא אות מילה נרדפת להוכחה .
והדם על הבתים תהווה הוכחה לישראל כי יהוה ידלג עליהם .

והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם = הדם של השה אשר מרחו על המשקופים יהיה לכם הוכחה לכך שיהוה פוסח רק עליכם ! שלאחר מכת הבכורות ראו עמ"י והמצרים שרק מי שמשקופו מכוסה בדם ניצל .
וראתי את הדם ופסחתי עליכם = יהוה עצמו יראה את הדם ויפסח על הבתים בעצמו .
ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי את מצרים = עצם זה ששמתם את הדם על הבתים נותן לכם הבטחה לכך שלא יהיה בכם מגפה כמו מגפת יהוה שמשחית את מצרים .

יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה: לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ

והיה היום הזה לכם לזכרון = כלומר חג אשר תפקידו להזכיר לנו את הנעשה במצרים דור דור.
וחגותם אותו חג ליהוה לדורתיכם חוקת כולם תחגהו = שהחג הזה הנקרא פסח (ויש להפרידו מחג המצות) והוא יחוג כל שנה ליהוה לעולם . ודרך חוקת אכילתו לא תשתנה לעולם .

טו שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ–אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם: כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל–מִיּוֹם הָרִאשֹׁן, עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי.

שבעת ימים מצות תאכלו = המשך דברי יהוה אל משה , שיש לאכול מיום הפסח שבעת ימים מצות, וכוונתו להחליף את הלחם החמץ במצות .
אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם = החל מהיום הראשון יש להשבית שאור מהבתים , וצורך המילה "אך" לאמור לך שלא מספיק רק לאכול מצות שבעת ימים אלא יש להחליף כליל את החמץ במצות !
שאור = בצק אשר הושהה במשך מספר רב של ימים עד שנתמלא חיידקים . חתיכה קטנה ממנו שמים בבצק חדש , ופעילות החיידקים שבשאור גורמת לטפיחה מרובה של הבצק ולשינוי טעמו.
איסור חמץ אינו איסור על הטפחת הבצק ! אלא על חימוץ של הבצק , כלומר שטעמו נהיה חמוץ ! ויכול לעבור שעה עד שעות על מנת שהבצק יחמיץ , וזה תלוי בסביבת הבצק .
באה התורה לאסור בצק שהחמיץ ולאסור כל פעילות של שמרים אשר ממריצים את תהליך ההחמצה .
ועל כן יינות או משקאות אשר מותססות באמצעות שמרים אסורה בפסח .
תשבית שאור מבתיכם = בהשבתה אין בהכרח הכוונה בהשמדה . אלא כמו שבשבת שובתים מעשיית מלאכה כך גם בחג המצות שובתים משמוש בשאור או מיצירת שאור . את השאור הקיים יש לזרוק , לקבור , למכור לנוכרי או לשרוף.
כי כל האוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל = ולמה להשבית את השאור ? משום שהאוכל בצק שהחמיץ דינו שיכרת מישראל , כריתה הכוונה לנידוי מוחלט מעם ישראל והוא אינו זכאי בזכויות ישראליות אך מצד שני מחוייב בכל חובה ישראלית .
מיום הראשון עד היום השביעי = הצורך להשבית את השאור ולא לאכול חמץ הוא מהיום הראשון של החג עד היום השביעי של החג .

טז וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם: כָּל-מְלָאכָה, לֹא-יֵעָשֶׂה בָהֶם–אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל-נֶפֶשׁ, הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.

וביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש יהיה לכם = מקרא קודש משמעותו התאספות של קודש, וקידוש(ייחוד) היום לצורך הקרבת קורבנות .
כל מלאכה לא יעשה בהם = כל מלאכה לא יעשה בשני הימים הללו , ביום הראשון והשביעי .
ומדוע נאמר "לא יעשה" ולא "לא תעשה" ? משום שאין כאן ציווי לאדם הפרטי שלא יעשה מלאכה . אלא שזה כלל ! בימים אלה לא יהיה מעשה מלאכה וזאת להכליל גם עבדים ובהמות , גוים ונוכרים .

אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם =אבל מלאכה אשר מיועדת לאכילה לכל סוג נפש , המלאכה הזו לבדה תעשה לכם . וזאת משום שבימים הללו של מקרא קדש יש צורך רב בהדלקת אש והתעסקות באכילה ובבישול הקורבנות .

יז וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הוֹצֵאתִי אֶת-צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה, לְדֹרֹתֵיכֶם–חֻקַּת עוֹלָם.

ושמרתם את המצות = ככה נקרא החג : "מצות" . ויש לשמור את החג שנה בשנה לעולם
כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים = חג המצות מתחיל מיד' בניסן בערב שהוא זמן אכילת הפסח , ולקראת יום ה-יה' בניסן כבר יצאו בני ישראל ממצרים .
צבאותיכם = בהמוניכם.
ושמרתם את היום הזה לדורותיכם חוקת עולם = כמו שיש לשמור את הפסח שהוא יד' בניסן בין הערביים – לזכר מכת הבכורות , כך יש לשמור את חג המצות שהוא יה' בניסן- לזכר היציאה עצמה ממצריים .

בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב, תֹּאכְלוּ, מַצֹּת: עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים, לַחֹדֶשׁ–בָּעָרֶב.

חג המצות מתחיל מיד' בניסן בערב ונגמר בכא' בניסן בערב.

מאמר : היום מתחיל בזריחה ונגמר בזריחה . החג מתחיל בשקיעה ונגמר בשקיעה .

בזמננו יש החושבים כי התאריך העברי נקבע משקיעת החמה . כלומר אם בשעה 12:00 התאריך הוא א' באייר . בשעה 21:00 הוא כבר ב' באייר. וזה לא נכון !
היום מתחיל מזריחת השמש ונגמר בזריחת השמש הבאה ! לכן אם הזריחה היא ב6:00 בבוקר אז המעבר בין א' באייר ל-ב' באייר יהיה ב-6 בבוקר הבא !
כלומר היום מתחיל מ6 בבוקר עד 6 בבוקר

וראיה מהפסוק :

בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב, תֹּאכְלוּ, מַצֹּת: עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים, לַחֹדֶשׁ–בָּעָרֶב.

שאת חג המצות חוגגים מהיום הארבעה עשר לחודש , בערב ! ולא ביום החמישה עשר !

ומהו מקור הבלבול ? מהפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (בראשית א ה) – שקודם הקדים את הערב ואז כתב את הבוקר .
ואין זה פשט המקרא .
אלא שהתחיל בבוקר וסיים בבוקר ! וניקח את הפסוק הבא לדוגמה :
" וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ….וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי. " (בראשית א ז-ח)

מתי יצר את הרקיע ? באור יום ! כלומר בבוקר !
ורק לאחר שברא את הרקיע נהיה ערב שנאמר : "ויהי ערב ".
ולאחר הערב בא הבוקר שנאמר : "ויהי בוקר "
וכשהיגיע הבוקר הסתיים ה"יום שני".

על כן היום מתחיל בבוקר ונגמר בבוקר .

אך החגים והמועדים מתחילים בערב ונגמרים בערב . כלומר, כל חג נופל על שני תאריכים . כגון יום טוב ראשון של חג המצות נופל גם ב-יד' בניסן וגם ב-יה' בניסן . והוא נמשך כ-24 שעות .
למה החג מתחיל מהערב ולא מהבוקר ?
כמה סיבות:
1. כדי שלא יקום עליו החג , שדרך בני האדם לישון בערב ואז איך שהאדם קם כבר יכנס החג או השבת .
2. משום שזמן הטוהרה היא בצאת החמה , כלומר בערב . וכך לא יכנס לשבת או חג כשהוא טמא .

יט שִׁבְעַת יָמִים–שְׂאֹר, לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם: כִּי כָּל-אֹכֵל מַחְמֶצֶת, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל–בַּגֵּר, וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ.

שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם = כוונתו שבמשך שבעת ימי חג המצות לא יווצר מצב של התקלות בחמץ בבית . ולכן על האדם לנקות את כל החמץ מביתו . ואת החמץ הנותר לקבור או למכור או לשרוף או לזרוק למקום שומם וכדומה
כי כל האוכל מחמצת ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל = ולמה אסור שימצא שאור ? משום שהאוכל מחמצת, הנפש שלו נכרתת מישראל (כפי שנתבאר בפסוק טו')
בגר ובאזרח הארץ = גם הגרים ושאר האזרחים בארץ חייבים בחג המצות ! על כן אדם שאוכל חמץ בארץ ישראל נכרת גם מעצם היותו גר או אזרח
גר = אדם שבא מארץ אחרת לגור בארץ הישראלים.
אין הכוונה כפי שחושבים כיום שמדובר באדם נוכרי שהפך לישראלי יהודי .
אזרח =אדם שגר בארץ ישראל מעולם , כוונתו גם לישראלים שזה ארצם וגם לאנשים שנמצאים בארץ עוד מלפני כניסת עם ישראל לארצם .אנשים חושבים שבארץ ישראל יושבים רק שבעת העמים שנצטוו להורגם , וזה לא בהכרח נכון שיתכן שישבו אנשים שלא משתייכים לעמים הנ"ל .

כָּל-מַחְמֶצֶת, לֹא תֹאכֵלוּ; בְּכֹל, מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, תֹּאכְלוּ, מַצּוֹת.

לסיכום אסור לאכול כל דבר חמץ בכל מקום בו יושבים ישראלים שזה ארץ ישראל או בגלות בשכונות היהודיות יש לאכול מצות ולחגוג את חג המצות .

מאמר : השוני בין ההלכה הרבנית לההלכה המקראית :

ההלכה הרבנית שונה מההלכה הקראית בעניין הפסח .
ההלכה הרבנית קובעת כי איסור החמץ הוא בחמשת מיני דגן בלבד . דבר שאינו נכון .
מדוע ? משום שעניין המחמצת הוא בכל דבר שמחמיץ, כגון לחם ויין שתסיסתם לוקחת זמן רב .
ומטרת הציווי לא לאכול חמץ הוא משום שלא הספיקו ישראל להכין שאור במצרים כי לא יכלו להתמהמה (ראה שמות יב לד) ואם לא יכלו להכין שאור משום חוסר בזמן , יין יכלו ? או להחמיץ כל דבר אחר יכלו ? ועל כן כל מחמצת אסורה כנאמר "כל מחמצת לא תאכלו"

ההלכה הרבנית קובעת כי בצק הנילש במיץ פירות אינו מחמיץ ולכן מותר בפסח . וזה טעות גמורה !
שכן מיץ הפירות מכיל מים וסוכר שזה סביבה טובה לחיידקים האחראים להחמצה .
עד כאן דברי יהוה למשה ואהרון , מעתה דברי משה אל עם ישראל .