ישועה או אשליה

ישועה או אשליה? חלק א'

מתי ז':

21 לֹא כָל־הָאֹמֵר לִי אֲדֹנִי אֲדֹנִי יָבוֹא בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם כִּי אִם־הָעֹשֶֹה רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם׃ 22 וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֹאמְרוּ רַבִּים אֵלַי אֲדֹנִי אֲדֹנִי הֲלֹא בְשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִֹינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת׃ 23 אָז אֶעֱנֶה־בָּם לֵאמֹר מֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי אֶתְכֶם סוּרוּ מִמֶּנִּי פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

שימו לב שהוא אומר לצבועים ולמאמיני השקר — "מעולם לא ידעתי אתכם" – כלומר, אף פעם.

הוא לא אומר להם "פעם הייתם בסדר והכרתי אתכם כי הייתם מאמינים אבל אחר כך סטיתם מהדרך והפסקתי להכיר אותכם"…

הוא אומר להם
"מעולם לא".
הם אף פעם לא היו נושעים מלכתחילה.

לפי הכתובים אנחנו יכולים לדעת שאנחנו נושעים:

ה-1 ליוחנן 5:
11 וְזֹאת הִיא הָעֵדוּת כִּי חַיֵּי עוֹלָם נָתַן לָנוּ הָאֱלֹהִים וְהַחַיִּים הָאֵלֶּה בִּבְנוֹ הֵמָּה׃ 12 אֲשֶׁר יֶשׁ־לוֹ הַבֵּן יֶשׁ־לוֹ הַחַיִּים וַאֲשֶׁר אֵין־לוֹ בֶּן־הָאֱלֹהִים אֵין לוֹ הַחַיִּים׃ 13 זֹאת כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לְמַעַן תֵּדְעוּן שֶׁחַיֵּי עוֹלָם לָכֶם הַמַּאֲמִינִים בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים׃ 14וּבִטְחוֹנֵנוּ בוֹ שֶׁאִם־נִשְׁאַל דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע בְּקוֹלֵנוּ׃

אם אי אפשר לדעת, אז פסוק 13 מיותר לחלוטין וצריך למחוק אותו מהספר…
אבל הפסוק קיים וכתוב שם מסיבה מסויימת.

אבל מה מעניין? שבכתובים יש מודעות לכך שיש "מאמינים" במרכאות – שמשלים ומרמים את עצמם.
הם אומרים שהם מאמינים, והם אפילו עלולים להגיד לעצמם ולאחרים – "כן, אני מאמין בישוע ואני מאמין שהישועה היא בחסד בלבד באמונה בלבד"…
אבל למרות זאת, רואים אותם באים לישוע ואומרים לו "תראה כמה עשינו בשמך, עשינו X,Y,Z"
והדגש כאן הוא על המילה "עשינו" – כלומר, מעשים (ולא אמונה).

אמונה בחסד אלוהים – פירושו של דבר – לשים את המבטח בכך שאלוהים – ישוע – הוא הצדיק היחיד, ועל הצדקה שלו אנחנו סומכים (ולא על צדקותינו, שהרי כל צדקותינו הם כבגד עידים בעיני אלוהים – כמו בגד מלוכלך).

ישעיהו ס"ד:5

וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ, וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל-צִדְקֹתֵינוּ; וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ, וַעֲוֺנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ

אם האנשים המוזכרים במתי ז':21-23 באמת היו מאמינים בבשורה הנכונה והמושיעה ובאמת שמים את מבטחם בחסד אלוהים ופעולתו, אז הם לא היו מוציאים מהפה משפט כמו "וּבְשִׁמְךָ עָשִֹינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת"… הם לא היו מתגאים במעשיהם כ"הוכחה להיותם נושעים".

אם נתבונן היטב, ניתן לשים לב שקיים תת-הקשר חבוי בפסוק 23, שישוע כאילו אומר להם בציניות:
"אה, אתם פועלים למעני? אתם עושים למעני? עושים הרבה מעשים וזה מה שיושיע אתכם? פששש"
"סורו ממני. אתם פועלי אוון" – כלומר, כל הפעולות שלכם זה רוע מבחינתי. זה מה שוות כל הפעולות שאתם מתגאים בהן.

אז לסיכום – המסר הוא – על מה אנחנו סומכים?
על מעשי הצדקה שלנו בנוסף לאמונתנו ומבטחנו בחסד אלוהים?
או על חסד אלוהים בלבד?

ברגע שאדם נשען על מעשים טובים בנוסף לחסד אלוהים – זה מבטל את המבטח בחסד אלוהים.
ואני לא טוען שאנחנו לא מחוייבים לשנות את אורח החיים שלנו בהתאם לכתובים, להתנגד לחטא, ולחיות בהתאם לכתובים ולקיים את רצון אלוהים.
מה שאני אומר, זה שהישועה לא תלויה בשום מעשה שלנו.

ככתוב ברומים ד':
5 אֲבָל לַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹעֵל כִּי אִם־מַאֲמִין בַּמַּצְדִּיק אֶת־הָרָשָׁע אֱמוּנָתוֹ תֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה׃

שוב – לַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹעֵל
כִּי אִם־מַאֲמִין.

עלינו להיות כנים ואמיתיים עם אלוהים ועם עצמנו ובאמת להאמין – כלומר, לבטוח בחסד אלוהים בישוע המשיח.

ומה כלול בזה?
1. להכיר בעובדה שאנחנו חוטאים ולא ראויים להגיע לגן עדן בזכות המעשים שלנו, שהרי טיפה קטנה של ציאניד מספיקה כדי להרעיל כוס מלאה במים.

2. לזהות את האמת על מיהו המשיח בן האלוהים (אלוהים בכבודו ובעצמו, שהרי טבעו של הבן הוא בדיוק כפי טבעו של אביו) – ואיך אפשר להגיע לאמת? על ידי כך שאדם יבקש באמת ובכנות מאלוהים לגלות לו את כל האמת עליו ועל המציאות, ויחפש את האמת לפי הכתוב בדבר אלוהים בתנ"ך… הוא חייב שתהיה לו את מידת האמת, ולא ישקר לעצמו. מתוך כך יבין שמדובר בנבואות על המשיח על מישהו מאוד ספציפי – המשיח ישוע.

3. להאמין בעובדה שישוע לבש בשר וחי חיים מושלמים על מנת להיות קורבן כפרה ראוי ונצחי, אשר שילם את מחיר חטאינו (שכר החטא הוא מוות) כדי שאנחנו לא נצטרך לשלם וכדי שיצדיק אותנו (את כל המאמין בו), שהרי אנחנו סומכים על צדקתו בלבד ולא על צדקותינו.. ורק בחסדו בלבד אנחנו נושעים.

4. להאמין בעובדה שישוע המשיח קם מן המתים וניצח את המוות, ולכן גם אנחנו נקום ונמלוך איתו בגוף חדש כשיחזור להקים את מלכותו הנצחית.

כך למעשה נושעים.
זו הדרך להיוושע.

————————————————————————————————————————————————————————————————–

ישועה או אשליה – חלק ב'

יש אנשים שהם לא נושעים בכלל, שמשלים את עצמם שהם כן.

ה-2 לקורינתים ד':
3 אַךְ אִם נִסְתֶּרֶת בְּשׂוֹרָתֵנוּ, נִסְתֶּרֶת הִיא לָאוֹבְדִים.
4 אֵל הָעוֹלָם הַזֶּה עִוֵּר אֶת שִׂכְלָם שֶׁל הַבִּלְתִּי מַאֲמִינִים לְבַל יִזְרַח עֲלֵיהֶם אוֹר הַבְּשׂוֹרָה שֶׁל כְּבוֹד הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים.

השטן עיוור את שכלם – דרך בשורות שקר, מורי שקר ו"ישוע" אחר.

עוד בשורת שקר:
"אני נושע כי אני הולך לקהילה, ומי שלא הולך לקהילה הוא לא נושע".

או:
"אני שומר את מצוות התורה / ברית משה ולכן אני נושע, וכל מי שלא שומר שבת לא נושע"

כל אלו הן "בשורות" שקר.

אפסים ב'

8 כִּי-בַחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה וְלֹא מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת כִּי-מַתַּת אֱלֹהִים הִיא׃
9 לֹא מִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים שֶׁלּא יִתְהַלֵּל אִישׁ׃

הישועה היא מתנה שלא הרווחנו, אלא קיבלנו בחסד.

ובכן, מה לגבי המעשים?
אלוהים הכין את הנושעים מקדם למעשים טובים, כלומר אלוהים רוצה שנשאף למעשים טובים,
אבל לא "בשביל לשמר את הישועה"
אלא כי זה רצונו, שנתהלך באמונה ונעשה מעשים טובים, שאחרים יתברכו,
ושגם אנחנו נתברך ויהיה לנו טוב.
וגם כי אנחנו כמו הכלים שלו שדרכם הבשורה מתבשרת.

אפסים ב':

10 כִּי-פֹעַל אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ נִבְרָאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר הֵכִין הָאֱלֹהִים מִקֶּדֶם לְמַעַן נִתְהַלֵּךְ בָּהֶם׃

טיטוס ג':

3 כִּי גַם-אֲנַחְנוּ הָיִינוּ מִלְּפָנִים חַסְרֵי דַעַת וְסוֹרֲרִים וְתוֹעִים וַעֲבָדִים לְתַאֲוֹת וְלִתְשׁוּקוֹת שֹׁנוֹת וּמִתְהַלְּכִים בְּרִשְׁעָה וְקִנְאָה וּשְׂנוּאִים וְשׂנְאִים אִישׁ אֶת-אָחִיו׃
4 אָמְנָם כַּאֲשֶׁר נִגְלָה נֹעַם אֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ וְאַהֲבָתוֹ אֶת-הָאָדָם׃
5 לֹא בִגְלַל מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה אֲשֶׁר עָשִׂינוּ הוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ כִּי אִם-בְּחַסְדּוֹ עַל-יְדֵי טְבִילַת הַלִּידָה הַחֲדָשָׁה וְחִדּוּשׁ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃

לחלקכם בטח יצא לשמוע ממאמינים את המשפט "נכון, הישועה בחסד, באמונה בלבד, אבל אתה חייב גם לעשות מעשים כדי להיות באמת נושע", או "המעשים הטובים הם ההוכחה לכך שבאמת נושעת"

העניין הוא שעלינו כן להשתדל כמה שאפשר לעשות מעשים טובים, כי כך אלוהים ציווה אותנו, אך זו טעות גדולה לחשוב שהמעשים מוכיחים אם נושעת או לא.. הרי גם אנשים לא נושעים ולא מאמינים בכלל, לפעמים עושים מעשים טובים, אז המעשים לא מוכיחים ישועה או חוסר ישועה.

אז כן, צריך להשתדל לעשות מעשים טובים, אבל לא מתוך גישה של "כדי להיוושע", או "אם אני לא אהיה מספיק טוב אז לא אוושע"

רומים י"א:

6 וְאִם עַל-יְדֵי הַחֶסֶד לֹא הָיְתָה מִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים כִּי אִם-כֵּן הַחֶסֶד אֵינֶנּוּ-עוֹד חָסֶד

בטח שמעתם גם על הכתוב ביעקב ב'
"אמונה ללא מעשים – מתה היא"

מה שכתוב נכון,
אבל…
אין לפסוק הזה ולפרק זה בכלל שום קשר לישועה.

מדובר על פרק שמתחיל בלא להיות צבוע עם אנשים ולא להתחנף לעשירים על חשבונם של העניים, כדי שהמעשים יביאו תועלת ולא שם רע לבשורה.
זו גם אחת הסיבות שהמעשים חשובים…

יעקב ב':

1 אַחַי אַל-יְהִי מַשּׂא פָנִים בֶּאֱמוּנַתְכֶם בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ אֲדוֹן הַכָּבוֹד׃
15 אָח אוֹ אָחוֹת כִּי-יִהְיוּ בְעֵירֹם וְאֵין לָהֶם לֶחֶם חֻקָּם׃
16 וְאִישׁ מִכֶּם יֹאמַר אֲלֵיהֶם לְכוּ לְשָׁלוֹם וְהִתְחַמֲמוּ וּשְֹבָעוּ וְלֹא-תִתְּנוּ לָהֶם צָרְכֵי גוּפָם מַה-תּוֹעִיל זֹאת׃

הוא לא אומר "מה זה מועיל לכם לישועה"
אלא הוא אומר "מה זה מועיל" (לאחרים)
מה הועלתם לעניים בכך שאתם מאמינים ונושעים אבל לא עזרתם להם?
האמונה שלכם לא באה לידי ביטוי במעשה, וזה לא טוב…
אבל אין שום קשר לישועה או ל"איבוד ישועה".
מדובר פשוט על אנשים שבאותה סיטואציה ספציפית לא פעלו ולכן אמונתם לא הועילה לאחרים, היא מתה מבחינת תועלת לאחרים (אבל היא עדיין מושיעה)

שהרי כל ההקשר של פרק ב' הוא על ההתקדשות ולפעול את האמונה דרך מעשי חסד ולהועיל לאחרים.

יעקב ב':21 אַבְרָהָם אָבִינוּ הֲלֹא בְּמַעֲשָׂיו נִצְדָּק בְּהַעֲלֹתוֹ אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ׃

כאן מדובר על ההצדקה בפני בני אדם, לא מדובר בכלל על ההצדקה בפני אלוהים (ישועה),
גם כי כל ההקשר מדבר על הצדקה בפני בני אדם,
וסיבה נוספת היא שאם היה מדובר בהצדקה בפני אלוהים אז זה היה סותר את הכתוב ברומים ד' שכתוב שהאמין אברהם ביהוה ויחשבה לו לצדקה (שזה גם ציטוט מבראשית פרק ט"ו).

————————————————————————————————————————————————————————————————-

ישועה או אשליה – חלק ג'

עוד לימוד שקר – הוא ש"אתה חייב לחזור בתשובה מהחטאים שלך כדי להיוושע".

טעות.
ולא רק טעות, אלא בשורת שקר.
בשורה אחרת.

"לחזור בתשובה מהחטאים" = מעשה.
והרי לא במעשים אנחנו נושעים, אלא באמונה, כפי שכבר הוסבר קודם בהתאם לפסוקים.

כשיוחנן המטביל אמר "שובו בתשובה והאמינו בבשורה"
הכוונה היא בכלל לא ל"לשוב בתשובה מחטאים", אלא לשוב בתשובה מ:
נתיב א' – חוסר אמונה בישוע ובבשורה
ל:
נתיב ב' – אמונה בישוע ובבשורה.

כן, יש מקומות בכתובים שמדברים על חזרה בתשובה מהחטאים – אבל לא בהקשר של ישועה, ולא על מנת להיוושע כתוצאה מכך.

הדגש הוא על – לא "כדי" להיוושע
אלא כתוצאה מהישועה.

בכל המקומות בכתובים שבהם מדובר בישועה, אף פעם לא מוזכר שצריך לחזור בתשובה מחטאינו כדי להיוושע.

שהרי חזרה בתשובה מחטאים = מעשים.

עוד בשורת שקר:
"אתה חייב להיטבל במים כדי להיוושע"

ומישהו אמר לי פעם:
"טבילה במים לפי הכתובים לא מוגדרת כמעשה"

הם מנסים להביא ראייה מהפסוק 38 במעשי השליחים ב':

38 וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס אֲלֵיהֶם שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם וְהִטָּבְלוּ כָּל-אִישׁ מִכֶּם לְשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִסְלִיחַת חֲטָאֵיכֶם וְקִבַּלְתֶּם אֶת-מַתְּנַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃

ומנסים להביא ראייה גם מהאיגרת ה-1 לפטרוס פרק ג':

19 וּבְכֵן הָלַךְ וַיִּקְרָא לָרוּחוֹת אֲשֶׁר בַּמִּשְׁמָר׃
20 אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא הֶאֱמִינוּ כַּאֲשֶׁר חִכָּה אֱלֹהִים בְּאֹרֶךְ אַפּוֹ בִּימֵי נֹחַ בְּהֵעָשׂוֹת הַתֵּבָה אֲשֶׁר נִמְלְטוּ אֵלֶיהָ מְעַטִּים וְהֵם שְׁמֹנֶה נְפָשׁוֹת מִן-הַמָּיִם׃
21 וְהוּא דְּמוּת הַטְּבִילָה אֲשֶׁר כָּעֵת תּוֹשִׁיעַ גַּם-אֶתְכֶם

"אז הנה, הטבילה תושיע אתכם"

נמשיך לקרוא.

לֹא לְהָסִיר חֶלְאַת הַבָּשָׂר כִּי אִם-לִשְׁאָל-לָנוּ מֵאֵת אֱלֹהִים רוּחַ שְׁלֵמָה עַל-יְדֵי הֲקָמַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃

שוב נקרא:

21 וְהוּא דְּמוּת הַטְּבִילָה אֲשֶׁר כָּעֵת תּוֹשִׁיעַ גַּם-אֶתְכֶם………
עַל-יְדֵי הֲקָמַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃

העניין הוא שמדובר כאן לא על טבילה במים בכלל,
אלא על טבילה ברוח = לידה מחדש = האמונה בישוע והבשורה.

ה-1 לקורינתים א':

17 כִּי לֹא שְׁלָחַנִי הַמָּשִׁיחַ לִטְבּוֹל כִּי אִם־לְבַשֵּׂר

עוד בשורת שקר:
"אנחנו חייבים לשמור את המצוות כדי להיוושע"

ועל זה שאול השליח עונה ברומים ג':

19 וַאֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ כִּי כָל-מַה-שּׁאָמְרָה הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת לָאֵלֶּה שֶׁעוֹל הַתּוֹרָה עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּסָּכֵר כָּל-פֶּה וִיהִי כָל-הָעוֹלָם חַיָּב לִפְנֵי אֱלֹהִים׃

וגם באיגרת יעקב כתוב בפרק ב':

10 כִּי אִישׁ אֲשֶׁר יְקַיֵּם אֶת-כָּל-הַתּוֹרָה וְנִכְשַׁל בְּאַחַת מִמִּצְוֹתֶיהָ – נִדּוֹן עַל-כֻּלָּן׃

רומים ג':

27 וּבְכֵן אַיֵּה תְּהִלַּת הַמִּתְהַלֵּל הֲלֹא אָבָדָה וְעַל-יְדֵי אֵיזוּ תוֹרָה הַעַל-יְדֵי-תוֹרַת הַמַּעֲשִׂים לֹא כִּי עַל-יְדֵי תּוֹרַת הָאֱמוּנָה׃
28 לָכֵן דָּנִים אֲנַחְנוּ שֶׁבֶּאֱמוּנָה יִצְדַּק הָאָדָם בִּבְלִי מַעֲשֵׂי תוֹרָה׃

גלטים ג':

22 אֲבָל הַכָּתוּב הִסְגִּיר אֶת-הַכֹּל בְּיַד הַחֵטְא לְמַעַן תִּנָּתֵן הַהַבְטָחָה אֶל-הַמַּאֲמִינִים בֶּאֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃
23 וְלִפְנֵי בוֹא הָאֱמוּנָה שְׁמוּרִים וּסְגוּרִים הָיִינוּ תַּחַת הַתּוֹרָה אֱלֵי הָאֱמוּנָה הָעֲתִידָה לְהִגָּלוֹת׃
24 וּבְכֵן הַתּוֹרָה הָיְתָה אֹמֶנֶת אוֹתָנוּ לַמָּשִׁיחַ לְמַעַן נִצְדַּק בָּאֱמוּנָה׃
25 אֲבָל עַתָּה אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּאָה הָאֱמוּנָה אֵינֶנּוּ עוֹד תַּחַת יַד הָאֹמֵן׃
26 כִּי-אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי אֱלֹהִים עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃

לפעמים מצטטים את הכתוב במתי 24:
"המחזיק מעמד עד קץ – הוא יוושע"
בהקשר של ישועה (כלומר, להיות מוצדקים ולהגיע למלכות השמיים)

אבל אין בכלל קשר לישועה.
מדובר על כך שבצרה הגדולה רק מי שיהיה נאמן לאלוהים באופן מעשי, במעשיו, יזכה לשרוד בגוף ולא למות בצרה הגדולה.
מדובר בלהיוושע מהצרות ולא בישועה של הנשמה.
הכוונה שמדובר בפסוק הזה על היוושעות פיזית
כלומר על להינצל מהרדיפות של הצורר ולזכות להילקח מבלי למות מוות פיזי.
אבל המבולבלים משייכים את זה להיוושעות רוחנית וטוענים ש"חייב להחזיק מעמד בנאמנות לאלוהים במעשינו כדי להיוושע".

הם מנסים לטעון לכך גם מתוך ה-1 ליוחנן ב':

18 יְלָדַי הִנֵּה הַשּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה בָּאָה וְכַאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם שֶׁיָּבֹא שֹׂטֵן הַמָּשִׁיחַ כֵּן עַתָּה רַבּוּ שֹׂטְנֵי הַמָּשִׁיחַ וּבָזֹאת נֵדַע שֶׁהִיא הַשּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה׃
19 מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ אֲבָל לֹא-מֵאִתָּנוּ הָיוּ כִּי לוּ הָיוּ מֵאִתָּנוּ כִּי אָז הָיוּ עֹמְדִים עִמָּנוּ אַךְ יָצְאוּ לְמַעַן יִוָּדַע כִּי לֹא כֻלָּם מֵאִתָּנוּ הֵמָּה׃

אז מדובר כאן על אותם שוטני משיח (הזאבים), ויותר ספציפית – על יהודה איש קריות.

יהודה איש קריות הוא אב טיפוס לצורר המשיח.
שניהם נקראים "בן האבדון".

עכשיו, מה העניין?
העניין הוא לא ש"יהודה היה פעם באמונה אבל הוא נפל ממנה ולא החזיק מעמד אז הוא איבד את ישועתו".
זה לא נכון בכלל.

אלא מה?
הוא אף פעם לא באמת האמין (כלומר, שם את מבטחו באלוהים והמשיח ישוע)
הוא אף פעם לא היה נושע מלכתחילה.
הוא לא "נפל ולא החזיק מעמד באמונה".

19 מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ אֲבָל לֹא-מֵאִתָּנוּ הָיוּ
כִּי לוּ הָיוּ מֵאִתָּנוּ כִּי אָז הָיוּ עֹמְדִים עִמָּנוּ אַךְ יָצְאוּ לְמַעַן יִוָּדַע כִּי לֹא כֻלָּם מֵאִתָּנוּ הֵמָּה.