הוכחת התנ"ך

קיימות הרבה הוכחות מתוך הלוגיקה, הפילוסופיה והמדע – לכך שיש בורא לעולם.

עם זאת, הוכחות מהסוגים הללו לא מוכיחות בהכרח שאלוהים דיבר עם האנושות, גילה להם מי הוא ומה רצונו, דרך ספר ההדרכה הנפוץ והמוכר בכל העולם – התנ"ך, או כפי שזה נקרא ברחבי העולם באנגלית – The Holy Bible.

בנוסף להוכחות הלוגיות, הפילוסופיות והמדעיות לקיומו של אלוהים, קיים סוג נוסף של הוכחות שמראות לא רק שאלוהים קיים, אלא גם שהוא כתב ברוח הקודש את התנ"ך דרך הנביאים שהוא בחר, בתקופות השונות.

אלוהים אומר דרך הנביא ישעיהו איך אפשר להיווכח ולדעת בוודאות שדברי הכתובים אכן ממנו, בספר ישעיהו פרק מ"ו:

9 זִכְרוּ רִאשֹׁנֹות מֵעֹולָם כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עֹוד אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמֹונִי׃

10 מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא־נַעֲשׂוּ אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם וְכָל־חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה

יש בתנ"ך הרבה נבואות שניתנו הרבה לפני שהתרחשו במציאות, אשר צפו באופן מדוייק ומפורט לפרטי פרטים את המאורעות שקרו לאחר מכן, ורק אלוהים לומר לנו את הסוף מההתחלה.

הנבואות בתנ"ך:

• מוכיחות שמקור המסר הוא מאלוהים
• מביאות לנו ביטחון בכל שאר ההבטחות של אלוהים
• מכינות אותנו לעתיד לבוא.
• שמות את הכתובים המקום הרבה יותר גבוה ובליגה אחרת לחלוטין מכל ספרי הדתות השונות.
• נותנות לנו ביטחון בריבונותו ושליטתו של אלוהים בהכל.
• עוזרות לנו להבין בהגיון מה הסיפור סביב העולם שלנו ומה באמת קורה בעולם.
• נותנות לנו הבנה על חייו וקורבנו הנצחי של אדוננו ישוע המשיח (בשלב הנבואות על המשיח).

אז ככה, ההוכחה להיותו של התנ"ך כמגיע ממקור אלוהי, היא:

שאם אנחנו מבינים שהנבואות הן טביעת האצבע של הבורא, ורואים שאכן קיימות הרבה נבואות על טבעיות בתנ"ך – שהתגשמו, ומדובר בנבואות שהן לא כלליות שניתן לנחש, אלא נבואות ספציפיות ומורכבות עם הרבה פרטים, מכאן אפשר להסיק שמקור הספר הוא מאלוהים ואפשר לסמוך עליו ולבטוח בו ולדעת שגם כל שאר הנבואות עוד יתגשמו במלואן.

נבואת יחזקאל על העיר צוֹר

צור הייתה עיר הבירה של האימפריה הפיניקית באיזור הלבנון.

העיר צור הייתה מאוד חשובה, היא נקראה "Queen of the seas" – "מלכת הים".

צור הייתה העיר הכי חזקה של האימפריה הפיניקית (אחת האימפריות הכי גדולות בעולם באותה תקופה), הם היו אימפריה חזקה מאוד, והם שלטו על הרבה אזורים ובעיקר על אזור הים התיכון.

בנוסף, הם גם היו רשעים ומלאים בעבודת אלילים.

הם נחשבו לאימפריה בלתי ניתנת להכנעה, ואף אחד לא הצליח להפיל ולכבוש אותם במשך כ-2000 שנה.

הנביא יחזקאל מנבא על העיר הזאת, בפרק כ"ו (1-21):

[יחזקאל 26:3-6]

3 לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו

4 וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע

5 מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַיָּם כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה וְהָיְתָה לְבַז לַגּוֹיִם

6 וּבְנוֹתֶיהָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב תֵּהָרַגְנָה וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה

7 כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מֵבִיא אֶל־צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל מִצָּפוֹן מֶלֶךְ מְלָכִים בְּסוּס וּבְרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וְקָהָל וְעַם־רָב

8 בְּנוֹתַיִךְ בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב (הוא)יַהֲרֹג וְנָתַן עָלַיִךְ דָּיֵק וְשָׁפַךְ עָלַיִךְ סֹלְלָה וְהֵקִים עָלַיִךְ צִנָּה

9 וּמְחִי קָבָלּוֹ יִתֵּן בְּחֹמוֹתָיִךְ וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו

10 מִשִּׁפְעַת סוּסָיו יְכַסֵּךְ אֲבָקָם מִקּוֹל פָּרַשׁ וְגַלְגַּל וָרֶכֶב תִּרְעַשְׁנָה חוֹמוֹתַיִךְ בְּבֹאוֹ בִּשְׁעָרַיִךְ כִּמְבוֹאֵי עִיר מְבֻקָּעָה

11 בְּפַרְסוֹת סוּסָיו יִרְמֹס אֶת־כָּל־חוּצוֹתָיִךְ עַמֵּךְ בַּחֶרֶב יַהֲרֹג וּמַצְּבוֹת עֻזֵּךְ לָאָרֶץ תֵּרֵד

תרגום מודרני:

3 לכן כך אמר אדוני ה', 'אני יוצא נגדך, צור, ואביא עמים רבים שיעלו להילחם בך כמו שהים מעלה את גליו.

4 הם ישברו את חומות צור ויהרסו את מגדליה ואני אסחוף ממנה את העפר שלה ואהפוך אותה לסלע חשוף.

5 היא תהיה משטח ליבוש רשתות דיג בים, כי אני אמרתי זאת', אמר אדוני ה'. 'העמים ישדדו אותה.

6 תושבי העיירות שלה שעל היבשה יֵיהרגו במלחמה, אז יֵדעו שאני ה' ' ".

7 כך אמר אדוניי ה': "אביא על צור מצָפון את נְבוּכַדְרֶאצַר מלך בבל, מלכם של מלכים, שיבוא עם סוסים, מרכבות ופרשים, צבא גדול ואנשים רבים.

8 הוא יהרוג במלחמה את תושבי העיירות שלך, צור. הוא יבנה סביבך מגדלי תצפית, ישפוך סוללת עפר ויביא נגדך לוחמים עם מגנים גדולים.

9 הכלי שלו לניפוץ חומות יכה בחומותייך, את מגדלייך ינפץ בכלי הנשק שלו.

10 האבק שיעלה מהמון סוסיו יכסה אותך וקול הפרשים, העגלות והמרכבות ירעיד את חומותייך כאשר ייכנס נבוכדראצר לשערייך כמו שנכנסים לעיר שנפרצה.

11 בפרסות סוסיו ירמוס את כל רחובותייך, את עמך יהרוג והעמודים החזקים שלך ייפלו ארצה.

נבואה עם פרטים ספציפיים לפני שזה קרה – כתוב שנבוכדנצר עצמו יעשה את פעולת ההשמדה, מודגש כאן בפסוקים שזה הוא עצמו שישמיד את העיר צור.

ואז לפתע מפסוק 12 והלאה, כבר לא כתוב "הוא" (נבוכדנצר), אלא "הם".

ומהפסוק הזה והלאה, הנבואה מתרחבת להקשר של עמים רבים ולא רק לעיר צור… כלומר, תשומת הלב עכשיו תהיה בהקשר שונה.

12 וְשָׁלְלוּ חֵילֵךְ וּבָזְזוּ רְכֻלָּתֵךְ וְהָרְסוּ חוֹמוֹתַיִךְ וּבָתֵּי חֶמְדָּתֵךְ יִתֹּצוּ וַאֲבָנַיִךְ וְעֵצַיִךְ וַעֲפָרֵךְ בְּתוֹךְ מַיִם יָשִׂימוּ

13 וְהִשְׁבַּתִּי הֲמוֹן שִׁירָיִךְ וְקוֹל כִּנּוֹרַיִךְ לֹא יִשָּׁמַע עוֹד

14 וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה עוֹד כִּי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה

תרגום מודרני:

12 את רכושך ייקחו שלל ואת סחורתך ישדדו ואת חומותייך יהרסו ואת בתייך היקרים ינפצו ואת האבנים והעצים והעפר שלך ישליכו למים.

13 אשים סוף לקול שירייך, וקול כינורותייך לא יישָמע עוד. 14 אהפוך אותך לסלע חשוף, תהיי משטח ליבוש רשתות דיג, לא תיבָּני שוב כי אני, ה', אמרתי זאת", אמר אדוני ה'.

בואו נסכם את הקריטריונים של הנבואה לפי הכתוב:

• הרבה עמים יבואו נגד העיר צור
• כמו גלים בים (לא כל העמים יבואו על העיר בבת-אחת אלא כל עם בנפרד ובזמן שלו)
• כל רחובות וחוצות העיר יירמסו (יושמדו) בחרב
• יוחרבו החומות ומגדלי העיר
• נבוכדנצר הוא זה שיפרוץ את חומות העיר
• העיר תיזרק לים
• העיר תהיה כמו סלע חשוף
• דייגים יפרסו שם את רשתות הדיג שלהם
• העיר לעולם לא תיבנה עוד

אנו רואים שמדובר כאן בנבואה מאוד ספציפית עם הרבה פרטים, זה לא משהו שאדם יכול היה פשוט לנחש או לדעת בוודאות באופן כל כך מדוייק לפרטי פרטים.

בואו נראה את ההתגשמות של כל פרט ופרט שהזכרנו מקודם כחלק מהנבואה:

• הנבואה: הרבה עמים יבואו נגד העיר צור… ההתגשמות: העיר צור נכבשה ולא קיימת במשך יותר מ-2,000 שנה!
• הנבואה: כמו גלים בים (לא כל העמים יבואו על העיר בבת-אחת אלא כל עם בנפרד ובזמן שלו)… ההתגשמות: עמים שונים תקפו את העיר בזמנים שונים.
• הנבואות: כל רחובות וחוצות העיר יירמסו (יושמדו) בחרב, יוחרבו החומות ומגדלי העיר, נבוכדנצר הוא זה שיפרוץ את חומות העיר… ההתגשמות: נבוכדנצר מלך בבל שם מצור על העיר צור למשך 13 שנה (שנת 586 לפני הספירה), נבוכדנצר היה גם נוכח פיזית באירוע כיבוש העיר… חיילי צור הבינו שהם לא מספיק חזקים להתמודד מול צבא נבוכדנצר, ולכן אנשי צור נסוגו ועברו לאי שהיה נמצא במרחק של כחצי-קילומטר מהחוף.. לאחר מכן, נבוכדנצר שובר את חומות העיר צור, לוקח את כל השלל שהיה שם, ומגלה שרוב תושבי העיר עברו לאי שנמצא ליד. ובגלל שלא הייתה לו היכולת להגיע עד אליהם, הוא חוזר לבבל אחרי אותם 13 שנה של מצור, כשהוא סוג של "ניצח" אותם.. עד כאן התגשמות החלק הראשון של הנבואה.

הרבה אתאיסטים או אנשים שמכחישים את הכתובים, טוענים: "הנבואה נכשלה מפני שנבוכדנצר לא הגשים את כל פרטי הנבואה".

מה הם שוכחים כשהם טוענים כך?

הם שוכחים ש… :

• מוזכרים בנבואה עמים רבים
• שהם יבואו לתקוף את העיר כמו גלים בים (אחד אחרי השני ולא במקביל)
• שהפסוקים מייחסים לנבוכדנצר רק דברים מסויימים (שאותם הוא אכן ביצע)

האתאיסטים גם יטענו ש "כותב הנבואה כתב את זה כנראה תוך כדי שזה קורה", כאילו ש"הנביא יחזקאל כותב את זה תוך כדי תקופת המצור".

אך מה שמדהים זה כשאלכסנדר מוקדון מופיע כ-200 שנה לאחר מכן, כי שם אנחנו רואים את ההתגשמות המלאה של הנבואה.

שאלה: למה נבוכדנצר לא הגשים את הנבואה במלואה?

תשובה: כי מישהו אחר הגשים את מלוא הנבואה במקומו.

נמשיך.

• הנבואות: העיר תיזרק לים, העיר תהיה כמו סלע חשוף…. ההתגשמות: הנבואות הללו התגשמו על-ידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפני הספירה.

אלכסנדר מוקדון כבש הרבה ערים וכשהגיע לעיר צור, הייתה להם בחירה בין 2 האפשרויות הבאות: – לבחור האם להיכנע ולקבל את אלכסנדר כמלך, או… – למרוד ולהיכבש על ידם.

הם בחרו לקבל אותו כמלך… רק מה שקרה אחר כך זה שאלכסנדר ביקש להיכנס למקדש שלהם ולהקריב קורבנות לאלילים שלהם, והעניין הוא שאנשי צור אסרו על כל מי שלא מהעיר שלהם להיכנס למקדש שלהם.

ואנשי צור הראו את זה לאלכסנדר באופן מאוד ספציפי – בכך שהם שיספו את ראשם של החיילים שהוא שלח אליהם, והעיפו את ראשיהם לתוך הים.

אלכסנדר מוקדון התעצבן, והוא הפך אותם לדוגמא למען יראו וייראו – ואחרי מה שהוא עשה לצור, אף אחד לא רצה להתנגד ולהילחם בו.

מה שקרה זה שבזמן שאלכסנדר בא לכבוש אותם, הם שוב ברחו לאותו אי והתחבאו שם, בדיוק כמו בפעם הקודמת עם נבוכדנצר, והוא בנה מפרץ/שביל עד לאי הזה והגיע עד אליהם.

ואיך הוא בנה את השביל? מההריסות של העיר עצמה.

הוא הרס את העיר, לקח חלק מהאדמה ההרוסה וזרק אותה לתוך המים ובאמצעותה בנה את השביל עד לאותו אי שהם התחבאו בו.

כשהגיע אליהם, הם נלחמו ממרחק ואלכסנדר והצבא שלו הביסו את אנשי צור והשמידו אותם.

העיר צור פשוטו כמשמעו טבעה בתוך הים.

• הנבואה: דייגים יפרסו שם את רשתות הדיג שלהם… ההתגשמות: דיג זה הדבר היחיד שקורה באיזור הזה מאז ועד היום באופן ממושך.

מדובר בנבואה שהתגשמה באופן מאוד מדוייק עד לפרטים הכי קטנים של הנבואה… והסקפטיים לא טוענים שספר יחזקאל נכתב אחרי תקופת אלכסנדר מוקדון והתגשמות מלאה של הנבואה (ואם יש כאלו שטוענים את זה, הם מאוד מעטים ואין להם איך להוכיח את זה).

התחמקויות אפשריות של המתנגדים:

• "נבוכדנצר היה אמור להשלים את הנבואה בעצמו" – טעות… בפסוקים יש הפרדה ברורה בין מתי זה מדבר בלשון יחיד על נבוכדנצר, ומתי פתאום מפסוק מסויים והלאה מוזכרים "הם" בלשון רבים ומכאן והלאה כבר אין הכוונה לנבוכדנצר אלא לעמים אחרים.
• "אבל העיר צור נבנתה מחדש וקיימת גם היום" – טעות… הכוונה של "לֹא תִבָּנֶה עוֹד" היא שהעיר לא תחזור למצבה הקודם, היא לא תיבנה מחדש ותחזור להיות כפי שהייתה. אי אפשר לבנות באותו אזור משהו שונה לגמרי ממה שהיה, ולתייג את זה כ"העיר צור"… הכוונה של בנייה מחדש היא לבנות מחדש את אותו הדבר, את אותה העיר כפי שהייתה.

הנה תמונה של העיר צור משנת 1,930

מאז 1,930 ועד היום – שיקמו והרחיבו את האיזור וטיפחו אותו… והעיר צור בימינו נראית כך:

זו לא צור כפי שהייתה, אי אפשר לכנות את המקום הזה "אימפריה" או "מלכת הים" כמו בעבר.

בלתי אפשרי לבנות מחדש את מה שנמצא מתחת למים.

בנוסף, קיימים מקורות היסטוריים המפרידים בין "צור הישנה" לבין "צור החדשה" שנמצאות באיזורים גיאוגרפיים שונים אחת מהשנייה.

אנו לא יכולים להתייחס ל-"צור החדשה" בתור "העיר צור שנבנתה מחדש" מ-2 סיבות:

1. לא השתמשו בחלקים של העיר הישנה על מנת לשקם אותה, ואפילו המיקום של העיר החדשה הוא לא אותו מיקום גיאוגרפי.
2. אין שום קווי דמיון לעיר צור הישנה, אין להן שום דבר במשותף… הדבר המשותף היחיד הוא השם של העיר, חוץ מזה אין שום דבר המקשר בין העיר הישנה והחדשה. לדוגמא, העיר צור החדשה כבר לא העיר הבולטת כמו העיר הישנה, והיא כבר לא שולטת במסחר באיזור הים התיכון, ולא נחשבת או נקראת "מלכת הים".

היסטוריון אחד כתב:

"אלכסנדר מוקדון עשה לצור הרבה יותר נזק ממה שעשו לה שלמנסר ונבוכדנצר… הוא לא רק הרס את העיר, אלא גם דאג שהיא לא תוכל להשתקם ולהיבנות מחדש; הוא בנה את אלכסנדריה בתור התחליף שלה, ושינה לתמיד את מסלול המסחר של העולם."

(Edward Creasy, Fifteen Decisive Battles of the world, ch. 4)

מה אנו לומדים מהנבואות שהתגשמו:

• שהמסר הוא מאלוהים.
• זה מאשר את העובדה שגם שאר הנבואות יתגשמו.
• הנבואות מכינות אותנו לעתיד.
• זה מבדיל את התנ"ך מכל שאר הספרים ושל כל הדתות השונות.
• אלוהים שולט בהתרחשויות והוא ריבון על הכל, וגורם לדברים לקרות כפי שהוא רוצה וקובע מראש, וזה גורם לנו לבטוח בו, לסמוך ולהישען עליו בכל מצב. [אל־האפסיים 1:11] וּבוֹ לָקַחְנוּ נַחֲלָתֵנוּ אֲנַחְנוּ הַמְיֻעָדִים לָהּ מִלְּפָנִים בְּמַחֲשֶׁבֶת פֹּעֵל הַכֹּל כַּעֲצַת חֶפְצוֹ
• זה גורם לנו להבין איפה אנחנו נמצאים כעת ומה קורה בעולם סביבנו (ככל שאנחנו רואים יותר ויותר נבואות מתגשמות גם בזמנים שיותר קרובים אלינו וגם בזמנים שלנו).
• זה גורם לנו להבין את תוכנית הישועה והבשורה של ישוע המשיח.

שאלה: האם כתבים של דתות אחרות לא כוללים את אותה התופעה של נבואות שהתגשמו?

תשובה: לא, שום ספר אפילו לא מתקרב לזה.

נבואות דניאל

הקדמה:

הסיפור של דניאל מתחיל בטרגדיה – עם ישראל מרדו באלוהים ותורתו, עבדו אלילים, למרות שאלוהים שלח להם נביאים במשך תקופה ארוכה להזהיר אותם שאם לא ישובו בתשובה ולא יפסיקו לעבוד אלילים – הוא יתן לבבלים להחריב את בית המקדש, לרצוח הרבה מהעם ולהגלות אותם לבבל.

דניאל גדל בבבל והיה אחד מאלו שהיו אמורים להיות "אנשי החוכמה" של בבל.

ככתוב בדניאל פרק ב' – יום אחד, נבוכדנצר מלך בבל חולם חלום שמאוד הטריד אותו ולאחר מכן שכח את החלום.

[דניאל 2:2] וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

נבוכדנצר מבקש מהחרטומים והאשפים והמכשפים והכשדים שיגלו לו מה היה החלום וגם מה הפירוש של החלום, ואחרי שגילה שהם לא מסוגלים לעשות את זה – הוא הכריז על עונש קולקטיבי על כל אותה קבוצת 'חכמים' גזר-דין מוות.

גם דניאל היה אחד מאלו שהיו אמורים להיות מוצאים להורג.

דניאל, כאשר הבין מדוע רוצים להוציא אותו להורג, התפלל עם שלושת חבריו שגם הם היו מעם ישראל והאמינו באלוהים – וביקשו מאלוהים שיגלה להם את החלום ופירושו, ואכן כך קרה – אלוהים גילה לדניאל.

דניאל הגיע למלך וסיפר לו על החלום ופירושו, ויותר מכך – הכריז בפניו שיש אלוהים בשמיים, המגלה סודות והוא היחיד שיכול לגלות במדוייק את פירושי החלומות.

וזה היה החלום:

תרגום מודרני (מארמית לעברית מודרנית):

[דניאל 2:31-35]

31 אתה, המלך, ראית פסל אחד גדול, פסל ענק וזוהר מאוד, עומד לפניך ומראהו מעורר פחד.

32 ראש הפסל היה מזהב טהור, חזהו וזרועותיו מכסף, בטנו וירכיו מארד,

33 שוקיו מברזל, וכפות רגליו היו חלקן מברזל וחלקן מחרס.

34 ראית גם אבן שלא נחצבה ביד אדם, שפגעה בכפות רגלי הפסל העשויות ברזל וחרס, ופוררה אותן.

35 אז התפוררו הברזל, החרס, הארד, הכסף והזהב, והיו כמו קליפות גרעיני חיטה בגורן בעונת הקיץ. הרוח נשאה אותם ולא נשאר מהם שום זֵכר, אך האבן שפגעה בפסל הפכה להר גדול שמילא את כל הארץ.

ועכשיו דניאל יספר לו את פירוש החלום:

[דניאל 2:36-45]

36 "זה החלום. כעת אומר למלך מה פירושו.

37 אתה המלך, מלך המלכים, שאלוהי השמים נתן לך את המלכוּת, את היציבות, את הכוח ואת הכבוד.

38 הוא נתן בידך את בני האדם, החיות והעופות בכל מקום שבו הם שוכנים, ומינה אותך לשלוט בכולם. אתה הוא ראש הזהב.

39 אחריך תקום מלכות אחרת, נחותה משלך, ומלכות שלישית אחרת, עשויה ארד, והיא תשלוט על כל הארץ.

40 מלכות רביעית תהיה חזקה כמו ברזל. היא תשבור ותפורר את כל המלכויות האלה כפי שברזל מנפץ ומפורר הכול, כפי שברזל שובר הכול.

41 "כפות הרגליים והאצבעות שראית, שחלקן מחרס וחלקן מברזל, מסמלות מלכות שתהיה מפולגת. חלקה יהיה חזק כברזל, כמו שראית ברזל מעורב בחרס,

42 ואצבעות הרגליים שחלקן מברזל וחלקן מחרס מסמלות שהמלכות תהיה בחלקה חזקה ובחלקה חלשה.

43 הברזל שראית, המעורב בחרס, מסמל שאף על פי שיתערבבו בני האדם זה עם זה, הם לא ידְבקו זה בזה, כמו שברזל אינו מתערבב עם חרס.

44 בימי המלכים האלה יקים אלוהי השמים מלכות שלא תיחרב לעולם. מלכות זו לא תעבור לעם אחר. היא תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן סוף, והיא תתקיים לעולם.

45 "האבן שראית, שלא נחצבה מההר ביד אדם ושפוררה את הברזל, את הארד, את החרס, את הכסף ואת הזהב, מסמלת את מה שהאל הגדול סיפר למלך שיהיה בעתיד. החלום נכון ופירושו אמין".

למרות הרצון של המלך נבוכדנצר, אימפריית בבל לא נמשכה לתמיד.

בבל נכבשה על-ידי אימפריית פרס ומדי (539-331 לפנה"ס), שהונהגה על-ידי המלך כורש – והאימפריה הזו מיוצגת על-ידי פלג הגוף העליון (החזה והידיים) של הצלם שהופיע בחלום.

מי כבשו לאחר מכן את פרס ומדי? – מלכות יוון (מקדוניה) בהנהגתו של אלכסנדר מוקדון, שכבש הרבה מהעולם (331-165 לפנה"ס).

דיברנו על אלכסנדר מוקדון גם בפרק הקודם בנבואה על העיר צור.

אלכסנדר מוקדון ידוע בתור אחד המצביאים (מנהיג צבא) הכי גאונים וחזקים שהיו בעולם.

עובדה מעניינת – הנשקים שלהם היו עשויים מנחושת, ולכן האימפריה הזו מיוצגת בתור הבטן והמותניים של הצלם מהחלום.

לאחר מכן, אימפריה זו נכבשה על ידי אימפריית רומא (168 לפני הספירה – 476 לספירה), המיוצגת בתור אימפריית הברזל, ורגלי הברזל בחלום הצלם מיוצגים ע"י הרגליים של הצלם.

על הממלכה הזו כתוב שאף אחד לא יכבוש אותה אלא שהיא תתפצל ותהיה מפורדת בתוך עצמה.

[דניאל 2:41] "כפות הרגליים והאצבעות שראית, שחלקן מחרס וחלקן מברזל, מסמלות מלכות שתהיה מפולגת. חלקה יהיה חזק כברזל, כמו שראית ברזל מעורב בחרס;

מדובר בנבואה מאוד ברורה ומפורשת שנכתבה מאות שנים לפני ההתרחשויות, וחזתה באופן מדהים להפליא את כל ההיסטוריה.

חשוב להבהיר ולומר, שעל-פי "ביקורת המקרא" – כלומר, האתאיסטים שמכחישים את אלוהים ואת היכולת שלו לומר את הסוף מההתחלה, טוענים שספר דניאל נכתב לכל המאוחר, בתקופה ההלניסטית (סביבות שנת 100 לפני הספירה).

קודם כל, זה לא נכון בכלל ואנחנו עוד מעט גם נראה מדוע (שהרי דניאל הנביא חי בתקופת גלות בבל, שזה בערך 600-500 לפני הספירה).

אך גם אם מבקרי המקרא היו צודקים, עדיין, אנו רואים כאן נבואות שמתגשמות לפרטי פרטים גם מאות שנים אחרי התקופה ההלניסטית.

הספר מתאר לנו שרומא לא תיכבש מבחוץ, אלא תיפרד ותתפצל מבפנים.

[דניאל 2:42-43]

42 ואצבעות הרגליים שחלקן מברזל וחלקן מחרס מסמלות שהמלכות תהיה בחלקה חזקה ובחלקה חלשה.

43 הברזל שראית, המעורב בחרס, מסמל שאף על פי שיתערבבו בני האדם זה עם זה, הם לא ידְבקו זה בזה, כמו שברזל אינו מתערבב עם חרס.

וכך אכן היה במציאות, בהיסטוריה.

בשנת 285 לספירה, האימפריה הרומית הייתה כל כך גדולה, עד כדי שכבר אי אפשר היה למלוך ולשלוט בה ובכל הפרובינציות שלה (האזורים בה היא שולטת) מתוך המרכז שלה – רומא.

הקיסר הרומי – דיוקלטיאן (Diocletian) – פיצל את האימפריה ל-2 חצאים – האימפריה המזרחית (שהונהגה מתוך קונסטנטינופול), והאימפריה המערבית (שהונהגה מתוך רומא).

משנת 351 עד שנת 476 לספירה – רומא התפצלה והתפרדה עוד יותר, על ידי עשרה שבטים ברבריים, שהפכו להיות 10 מדינות באירופה.

רומא המפוצלת מיוצגת בתוך הצלם מהחלום, בתור כפות הרגליים, ככתוב: "ברזל מעורב בחרס".

וזה אינו צירוף מקרים שבכפות הרגליים יש 10 אצבעות, מה שמסמל את הפיצול ל-10 מדינות.

כעת אנו נמצאים בתקופת רומא המפוצלת (אירופה) (476 לספירה – עד היום).

הנבואה ממשיכה ומפרטת לנו:

[דניאל 2:43] הברזל שראית, המעורב בחרס, מסמל שאף על פי שיתערבבו בני האדם זה עם זה, הם לא ידְבקו זה בזה, כמו שברזל אינו מתערבב עם חרס.

האם היו ניסיונות בהיסטוריה לאחד את אירופה? היו לפחות 5 ניסיונות לעשות זאת, בניגוד לדברי הנבואה שאומרת מראש – שזה לא יצליח.

• המלך צ'ארלמיין – King Charlemagne – (שנת 768-814 לספירה) – נכשל.
• צ'ארלס ה-5 מספרד (שנת 1519-1556 לספירה) – נכשל.
• לואי ה-14 מצרפת (שנת 1643-1715 לספירה) – נכשל.
• נפוליאון בונפרטה (שנת 1804-1814 לספירה) – נכשל.
• אדולף היטלר (שנת 1934-1945 לספירה) – נכשל.

אי אפשר לעשות שום דבר בניגוד לנבואות.

כשאלוהים מגלה לנו את מה שיהיה דרך הנבואות, זה מה שהולך לקרות בוודאות.

לסיכום:

• הראש מזהב היה מלכות בבל (605-539 לפני הספירה)
• החזה והידיים מכסף היו מלכות פרס ומדי (539-331 לפני הספירה)
• הבטן והמותניים מברונזה/נחושת היה מלכות יוון (331-168 לפני הספירה)
• הרגליים מברזל היו מלכות רומא (168 לפני הספירה – 476 לספירה)
• כפות הרגליים מברזל וחרס, אשר לא מתערבבים ביניהם – זו מלכות רומא המפוצלת / אירופה (476 לספירה – עד היום)

תרגום מודרני (מארמית לעברית מודרנית):

[דניאל 7:1-6]

1 בשנה הראשונה למלכות בלשאצר מלך בבל, חלם דניאל חלום ומראות עברו בראשו כשהיה במיטתו. הוא כתב את החלום וסיפר את עיקרי הדברים.

2 דניאל סיפר: "ראיתי במראות לעת לילה את ארבע רוחות השמים פורצות אל הים הגדול,

3 וארבע חיות גדולות עולות מן הים, שונות זו מזו.

4 הראשונה דמתה לאריה, והיו לה כנפי נשר. ראיתי שכנפיה נתלשו. היא הורמה מן הארץ ועמדה על רגליה כמו אדם, וניתן לה לב אדם.

5 אז נראתה חיה אחרת, שנייה, שדמתה לדוב, נוטָה על צד אחד. שלוש צלעות היו בפיה, בין שיניה, וכך אמרו לה, 'קומי אִכלי הרבה בשר'.

6 אחר כך ראיתי חיה אחרת, שדמתה לנמר, ועל גבה היו ארבע כנפי ציפור. היו לה ארבעה ראשים, וניתן לה שלטון.

[דניאל 7:15-18]

15 "אני, דניאל, הייתי עצוב והמראות שעברו בראשי הבהילו אותי.

16 התקרבתי אל אחד העומדים וביקשתי ממנו לומר לי את האמת על כל אלה, והוא אמר לי. הוא סיפר לי מה פירוש הדברים,

17 'ארבע החיות הגדולות האלה הן ארבעה מלכים שיקומו בארץ,

18 וקדושי אל עליון יקבלו את המלוכה ויחזיקו בה עד עולם ועד עולמי עולמים'.

נפרט ונסביר במילים פשוטות.

החיה הראשונה:

• נראית כמו אריה
• כנפיים של נשר
• הכנפיים נתלשו ממנה בשלב מאוחר יותר
• נעמד על הרגליים כמו אדם
• קיבל לב/שכל כמו של אדם (במקרא, הלב לפעמים מתואר כמילה נרדפת למקור המחשבות של האדם)

לפי הפסוקים, החיה הזו מסמלת את נבוכדנצר ומלכות בבל, ואותם סמלים מיוחסים אליהם גם בעוד מקומות בתנ"ך, כמו ירמיהו ד':7 ויחזקאל י"ז:3

[ירמיה 4:7] עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב

[יחזקאל 17:3] וְאָמַרְתָּ כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם אֶרֶךְ הָאֵבֶר מָלֵא הַנּוֹצָה אֲשֶׁר־לוֹ הָרִקְמָה בָּא אֶל־הַלְּבָנוֹן וַיִּקַּח אֶת־צַמֶּרֶת הָאָרֶז

אריות היו חיה נפוצה באומנות ובציורים בבבל, לדוגמא יש את "שער אישתר" שנבוכדנצר בנה והוא נראה כך:

וציורים בסגנון קיים בעוד הרבה ממצאים מבבל.

הכנפיים מסמלות כוח ושליטה.

בדניאל פרק ד', מתואר כיצד נבוכדנצר מתמלא בגאווה "תראו את האימפריה הגדולה שאני בעצמי בניתי ואת האומה הזאת שאני עומד בראשה, אני כזה מדהים" ואחרי שהוא מסיים לדבר, אלוהים אומר: לא.

ואז המלך משתגע במשך 7 שנים למרות שהוא עדיין המלך מבחינה רשמית אבל הוא איבד את השליטה והסמכות והכוח שהיו לו, מרוב עצבים השיער שלו והציפורניים על הידיים שלו גדלו כך שהוא כבר היה נראה כמו בהמה.

ואז בשלב מסויים נפל לו האסימון והוא מבין – "אלוהים הוא הגדול והריבון, ולא אני".

מהבחינה הזו, ה"כנפיים" (הכוח והשליטה שלו) "נתלשו", והוא עכשיו כאחד האחד ועם מחשבה של אדם רגיל ולא מתגאה או רואה את עצמו בתור אל או בתור מישהו חשוב במיוחד במעמד.

אפשר לנסות להכחיש ולומר "זו לא נבואה!"

ובמובן מסויים זה אכן לא בדיוק נבואה, שהרי הדברים הללו קרו תוך כדי תקופת חייו של דניאל.. הוא חי עם נבוכדנצר, דיבר איתו וכו'.

אז זו אכן לא נבואה, אבל מה זה כן? זו תבנית להבנת הסמליות של החיות הבאות שנראה (הבנו מהתבנית הזו, שהחיה בעצם מסמלת מלכות, ממלכה/אימפריה/שלטון.

בעצם ניתנה לנו תבנית מאוד ספציפית ומוסברת היטב, כדי שנדע להשתמש באותה תבנית ולהבין גם את שאר ה"חיות" שעליהן כתוב בהמשך באופן נבואי (שהרי דניאל לא זכה לראות בעיניו את המלכויות הבאות עליהן מדובר בנבואה).

החיה השניה (המלכות הבאה ישר אחרי מלכות בבל)

• דוב (מלכות פרס ומדי – 539-331 לפני הספירה) – המלך שעומד בראשה הוא כורש מלך פרס.

• הדוב נוטה על צד אחד – למעשה, מדי הייתה הכוח השולט באיזור, ופרס הייתה כמו עיר קטנה הנכללת בתוך מדי… לאחר מכן כאשר כורש כבש את מדי, פרס הפכה להיות האימפריה השולטת גם במדי, והתפקידים התהפכו… קודם מדי הייתה הגדולה ופרס הקטנה, ולאחר מכן פרס היא הגדולה ומדי היא הקטנה (מבחינת כוח ושלטון).
• יש לו שלוש צלעות בפה בין השיניים ואמרו לו (לחיה) – "קומי, אכלי הרבה בשר" – מסמל את שלושת העמים הגדולים שמלכות פרס ומדי כבשה – ואותן שלושת ממלכות הן: בבל, לידיה ומצרים.

החיה השלישית

• נמר – מלכות יוון – אלכסנדר מוקדון (336-323 לפני הספירה)

• ארבעה כנפיים – מהירות – אלכסנדר מוקדון עולה לשלטון וכובש הרבה עמים במהירות תוך זמן מאוד קצר (13 שנים בלבד של מלכות)… גם טקטיקת הלחימה שלו הייתה ידועה ככזאת שהוא תוקף ללא הפסקה ולא נותן לצד השני שום הזדמנות או יכולת להיות מוכנים לקרב… הוא תפס את העם הנכבש כשהוא לא מוכן, וכבש אותם במהירות.
• ארבעה ראשים – 4 גנרלים/מפקדים
• כוח ושלטון

(תזכורת: כל זה קרה במדוייק במציאות וזה נכתב בתקופת דניאל שהיה בתקופת גלות בבל, וההתרחשות עם אלכסנדר מוקדון קרתה בפועל כ-200 שנה לאחר מכן.

בדניאל פרק ח' יש יותר פירוט על כך:

[דניאל 8:1-8]

1 בשנה השלישית למלכות בלשאצר המלך, אני, דניאל, ראיתי חזון אחרי החזון שנראה אליי בתחילה.

2 בחזון ראיתי שאני במצודת שׁוּשַׁן שבמחוז עֵילָם. ראיתי בחזון שהייתי על שפת תעלת אוּלָי.

3 נשאתי עיניי וראיתי אַיִל אחד עומד לפני הנחל, ולו קרניים גבוהות, האחת גבוהה מהשנייה, והגבוהה צמחה אחרונה.

4 ראיתי את האיל מנגח לכיוון מערב, צפון ודרום. כל החיות לא יכלו להתנגד לו, ולא היה מי שיציל מידו. הוא עשה כרצונו וגדל

…

[דניאל 8:20] האיל שראית, בעל הקרניים, הוא מלכי מָדַי ופרס.

אז לפי הפרק הזה והפסוקים הללו, אנחנו יודעים שהאיל הוא מלכי פרס ומדי.

כתוב לנו שלאיל היו 2 קרניים וקרן אחת הייתה גדולה יותר מהשניה, והקרן הקטנה התעלתה על הקרן הגדולה והם החליפו תפקידים (מדובר על פרס שהתעלתה על מדי ומלכה עליה).

כשדניאל עוד היה בחיים, התהליך הזה של האיחוד בין פרס ומדי היה בהתהוות.

בואו נכתוב את זה במסודר:

• איל – (בפרק הקודם מיוצג ע"י דוב) – מלכות פרס ומדי (539-330 לפני הספירה)
• שתי הקרניים – פרס ומדי
• הקרן הגבוהה צמחה אחרונה – פרס
• קרן אחת גבוה מהאחרת – פרס שולטת על מדי

נמשיך.

[דניאל 8:5-8]

5 התבוננתי וראיתי תַיִש בא מהמערב, חולף על פני כל הארץ, בלי שייגע בארץ. לתיש הייתה קרן בולטת בין עיניו.

6 הוא התקרב אל האיל בעל הקרניים, שאותו ראיתי עומד על שפת הנחל, ורץ לעברו בעצמת כעסו.

7 ראיתי אותו מגיע אל האיל ומתנפל עליו. הוא הִכה את האיל ושבר את שתי קרניו, ולאיל לא היה כוח להתנגד לו. התיש השליך את האיל ארצה, רמס אותו, ולא היה מי שיציל את האיל מידו.

8 התיש גדל מאוד, וכשהתחזק נשברה הקרן הגדולה, ובמקומה צמחו ארבע קרניים לעבר ארבע רוחות השמים.

…

[דניאל 8:21-22]

21 העז השעיר הוא מלך יוון, והקרן הגדולה שבין עיניו היא המלך הראשון.

22 ארבע הקרניים שצמחו במקום הקרן שנשברה הן ארבע מלכויות שיקומו מעַמו, אך לא יהיו חזקות כמוהו.

יש כאן נבואה ברורה עם פרטים מדוייקים.לדוגמא – שהקרן הגדולה – כלומר המלך החזק ביותר – הוא המלך הראשון של מלכות יוון (אלכסנדר מוקדון).

• עז – מלכות יוון (336-____לפני הספירה – תלוי לפי מה מחשיבים את סוף האימפריה). קיים ממצא ארכיאולוגי של מטבע שנמצא במקדוניא, שעליו מצוייר עז – כי העז סימל את מקדוניא.

• הקרן הגדולה בין עיניו – המלך החזק ביותר של מלכות יוון, הוא גם המלך הראשון של מלכות יוון (והכוונה לאלכסנדר מוקדון).
• בא מהמערב וחולף על פני כל הארץ מבלי לגעת בארץ – מלכות יוון אכן באה מכיוון מערב להשמיד את הממלכה הפרסית וזה קרה במהירות.
• רץ לעברו של האיל בעוצמת הכעס שלו, הוא הִכה את האיל ושבר את שתי קרניו, ולאיל לא היה כוח להתנגד לו – מלכות יוון משמידה את הממלכה הפרסית, שלא היה בכוחה להתנגד.
• וכשהתחזק – נשברה הקרן הגדולה – בתקופת מלכותו של אלכסנדר מוקדון, האימפריה הייתה מאוד יציבה וחזקה, ולפתע בגיל 32 הוא מת, לפי ההשערות הוא מת ממחלת המלריה או מחלה אחרת כלשהי… זה קרה ב-323 לפני הספירה. היו לו תוכניות לכבוש את רומא ולהמשיך להגדיל את ממלכתו ולשלוט על עוד אזורים ועמים.
• ובמקומו צמחו ארבע קרניים – כשעמד למות, שאלו אותו: "אלכסנדר, למי אתה מוריש את מלכותך?" הוא היה אדם מאוד רשע שהיה רוצח אנשים באכזריות, והוא ענה על השאלה כך: "לחזקים"… ומת. אז בעצם תשובתו הלא-ברורה גרמה לפיצול הממלכה ל-4 ממלכות נפרדות ומפוצלות… "החזקים" – ארבעה גנרלים: קסנדרוס, ליסימכוס, סלווקוס, תלמי.

נמשיך.

[דניאל 8:9-14]

9 וּמִן־הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן־אַחַת מִצְּעִירָה וַתִּגְדַּל־יֶתֶר אֶל־הַנֶּגֶב וְאֶל־הַמִּזְרָח וְאֶל־הַצֶּבִי

10 וַתִּגְדַּל עַד־צְבָא הַשָּׁמָיִם וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן־הַצָּבָא וּמִן־הַכּוֹכָבִים וַתִּרְמְסֵם

11 וְעַד שַׂר־הַצָּבָא הִגְדִּיל וּמִמֶּנּוּ (הרים) הוּרַם הַתָּמִיד וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ

12 וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל־הַתָּמִיד בְּפָשַׁע וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה

13 וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד־קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד־מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס

14 וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ

…

[דניאל 8:23-26]

23 וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם כְּהָתֵם הַפֹּשְׁעִים יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז־פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת

24 וְעָצַם כֹּחוֹ וְלֹא בְכֹחוֹ וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם־קְדֹשִׁים

25 וְעַל־שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים וְעַל־שַׂר־שָׂרִים יַעֲמֹד וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר

26 וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר אֱמֶת הוּא וְאַתָּה סְתֹם הֶחָזוֹן כִּי לְיָמִים רַבִּים

כעת נראה איך זה התגשם באדם אחד בהיסטוריה, העונה לשם "אנטיוכוס אפיפנס".

אנטיוכוס אפיפנס (215-164 לפני הספירה):

• מלך האימפריה הסלווקית (175-164 לפני הספירה). האימפריה הסלווקית הייתה אחת מתוך ה-4 האימפריות המפוצלות שיצאו מתוך האימפריה היוונית אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון.
• הוא "גדל" מתוך ה"קרן" הסלווקית — [דניאל 8:9] וּמִן־הָאַחַת מֵהֶם יָצָא קֶרֶן־אַחַת מִצְּעִירָה וַתִּגְדַּל־יֶתֶר אֶל־הַנֶּגֶב וְאֶל־הַמִּזְרָח וְאֶל־הַצֶּבִי. — אנטיוכוס היה הראשון מבין הסלווקים, אשר כבש את מצרים (הנגב) והמשיך לכבוש עמים בכיוון מזרח והגיע גם ל"ארץ הצבי" (הארץ היפה – ישראל). לאן הוא לא הגיע ועל מי הוא לא היווה איום? על הרומאים, במערב. וזה מעניין שגם אין שום איזכור היסטורי שלו הולך למערב.
• קרן קטנה – היה לו מעט כוח ושלטון, אך לאחר מכן הוא הפך להיות חזק… הוא בא ממעמד נמוך ולא אמור היה להיות המלך.
• הוא מגיע לכוח ולגדולה על ידי עורמה/ערמומיות – "…יַעֲמֹד מֶלֶךְ עַז־פָּנִים וּמֵבִין חִידוֹת" (דניאל ח':23)… תרגום מודרני: יקום מלך שחצן וערמומי. הוא משתלט בערמומיות על עמדת הכוח והשליטה. סלווקוס ה-4 היה המלך לפני אנטיוכוס אפיפנס… למעשה הם היו אחים. מה שקרה זה שהיה ביניהם קונפליקט ברומא, וליתר ביטחון הם לקחו את אנטיוכוס לכלא שם. אנטיוכוס עשה כך שאחיו (המלך סלווקוס ה-4) החליף את אנטיוכוס בדימיטריוס, שהיה בנו של סלווקוס, שהיה אמור להיות הבא בתור למלוכה והיה מועמד להיות המלך הבא אחרי אביו. אז בעצם אנטיוכוס סידר את העניינים כך שהוא יהיה חופשי, והמועמד הבא למלוכה יישאר בכלא ברומא. מה שקרה אחר כך זה שהמלך סלווקוס נרצח, אבל לא בידי אנטיוכוס אלא ע"י מישהו אחר. אנטיוכוס עשה כמה דילים עם האנשים החשובים כדי לקבל את תפקיד המלוכה. הוא נעזר במלך יומנס ה-2 (מלך העיר פרגאום) והכריז על עצמו כיורש-עצר משותף עם סלווקוס אחר, שבאותו זמן עוד היה רק תינוק, ולאחר מכן הוא גרם לתינוק הזה להירצח. כך בעצם הוא הגיע בערמומיות להיות המלך. וגם לאחר מכן כשהוא הגיע למצרים, הוא לא הולך וכובש אותה אלא שוב בערמומיות מתקמבן להיות יורש-העצר המשותף עם מלך מצרים, כדי שהרומאים לא יפגעו בו… הוא היה פוליטיקאי ממולח וערמומי עם לשון חלקלקה.
• לקראת סוף האימפריה הסלווקית – [דניאל 8:23] "וּבְאַחֲרִית מַלְכוּתָם…" – זה קרה בתקופה שהאימפריה הסלווקית התחילה להיחלש, ובמקביל לזאת – רומא הלכה והתעצמה יותר ויותר. אחרי מותו של סלווקוס, בשנת 130 לפני הספירה, הם איבדו את ישראל ואת כל האדמות שממערב לנהר פרת, ואז הרומאים הגיעו והשתלטו בשנת 64 לפני הספירה על מה שנשאר מהאימפריה הסלווקית, עד שנפלה לחלוטין.
• הוא ירדוף את עם ישראל וישאף להשמיד את תורתם ואמונתם באלוהי ישראל – [דניאל 8:10] וַתִּגְדַּל עַד־צְבָא הַשָּׁמָיִם וַתַּפֵּל אַרְצָה מִן־הַצָּבָא וּמִן־הַכּוֹכָבִים וַתִּרְמְסֵם…. [דניאל 8:24] וְעָצַם כֹּחוֹ וְלֹא בְכֹחוֹ וְנִפְלָאוֹת יַשְׁחִית וְהִצְלִיחַ וְעָשָׂה וְהִשְׁחִית עֲצוּמִים וְעַם־קְדֹשִׁים [דניאל 12:3] וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד הכוונה כאן ככל הנראה ליהודים. התיאור הסמלי הוא — קרן קטנה שמתפסת למעלה ורומסת את כוכבי השמיים — וזה מייצג את הרדיפות של אנטיוכוס אפיפנס על עם ישראל. הוא רצה להרוס ולמחוק לחלוטין את עם ישראל ואת האמונה באלוהי ישראל ותורתו. הוא רדף את עם ישראל ונהג איתם בחוסר-סובלנות דתית גמורה (בניגוד למלכים האחרים), הוא שרף והשמיד עותקים של התורה, אסר ללמוד תורה, אסר לקיים את מצוות התורה, הוא מכר את תפקיד הכהונה בבית המקדש (פעמיים), פעם ראשונה לאדם בשם יאסון – ששאף להפוך את המקדש למשהו אחר בסגנון יווני, ובפעם השנייה לאדם בשם מנלאוס – והוא היה אפילו יותר גרוע עד כדי כך שהעם התמרד נגדו בגלל שהוא העמיד שם פולחנים לאלילים. יאסון קנה את הכהונה מאנטיוכוס (יאסון היה אחיו של הכהן הגדול שהיה בזמנו) ואחר כך מנלאוס שילם לאנטיוכוס יותר כסף וקנה את הכהונה במקום יאסון. הוא ציווה על היהודים לאכול חזיר, לא לעשות ברית מילה, לעבוד את האליל זאוס ולהקריב לו קורבנות – או למות. הוא רצח 40,000 יהודים תוך יומיים בלבד… הוא היה סוג של היטלר בתקופה שלפני הספירה. היהודים לא קראו לו אנטיוכוס אפיפנס, הם קראו לו "אנטיוכוס אפימנס" (המשוגע).
• נבואות מדוייקות על בית המקדש – [דניאל 8:12-14] 12 וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל־הַתָּמִיד בְּפָשַׁע וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה 13 וָאֶשְׁמְעָה אֶחָד־קָדוֹשׁ מְדַבֵּר וַיֹּאמֶר אֶחָד קָדוֹשׁ לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר עַד־מָתַי הֶחָזוֹן הַתָּמִיד וְהַפֶּשַׁע שֹׁמֵם תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס 14 וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ יש כאן נבואה מאוד ספציפית המדברת על זה שהוא יטמא את קודש הקודשים בבית המקדש, והמקדש יישאר טמא במשך 2,300 ימים עד שהוא יטוהר. כתוב גם: [דניאל 8:25-26] 25 וְעַל־שִׂכְלוֹ וְהִצְלִיחַ מִרְמָה בְּיָדוֹ וּבִלְבָבוֹ יַגְדִּיל וּבְשַׁלְוָה יַשְׁחִית רַבִּים וְעַל־שַׂר־שָׂרִים יַעֲמֹד וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר 26 וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר אֱמֶת הוּא וְאַתָּה סְתֹם הֶחָזוֹן כִּי לְיָמִים רַבִּים תרגום מודרני: [דניאל 8:25-26] 25 בחכמתו יצליח לרמות. הוא יתנשא, ישמיד רבים החיים בשלווה, ובשר השרים יֵיאבק. הוא יישבר, אך לא בידי אדם. 26 המראֶה שתואר לפניך על הערב והבוקר – אמת הוא. ואתה, שמור את החזון בלבך כי הוא מתייחס לימים רחוקים".
• מכר את הכהונה
• טימא את בית המקדש
• עצר את מערכת הקורבנות
• הקריב חזיר על המזבח בקודש הקודשים
• העמיד צֶלֶם של זאוס בבית המקדש
• הקריב קורבנות לזאוס בבית המקדש

על הצד האחורי של המטבע מצוייר האליל זאוס, והכיתוב אומר "המלך אנטיוכוס – האלוהים בבשר, המנצח", ועל היד שלו הוא מחזיק את האלילה נייקי – אלילת הניצחון. אנטיוכוס התייחס לעצמו בתור זאוס, וראה את עצמו בתור האליל זאוס שלבש בשר, וציווה על עם ישראל להשתחוות לפסל של האליל זאוס. גידוף חמור ביותר נגד אלוהים.

[דניאל 8:14] וַיֹּאמֶר אֵלַי עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ [דניאל 8:26] וּמַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר אֲשֶׁר נֶאֱמַר אֱמֶת הוּא וְאַתָּה סְתֹם הֶחָזוֹן כִּי לְיָמִים רַבִּים

מבחינת הנביא דניאל, מדובר על זמן רחוק מתקופתו (200-300 שנה אחריו).

מרד המכבים/מקבים:

• יהודה המכבי/מקבי (משמעות המילה מכבי – פטיש) – הוא גר בכפר שנמצא לא רחוק מירושלים, אביו היה כהן, אמרו לו שהוא חייב להקריב קורבנות לזאוס והוא התנגד… אחד מהאנשים בכפר אמר שהוא יקריב לזאוס, ואביו של יהודה המכבי דקר והרג אותו… וכך הם התחילו את מרד המכבים – והמרד הזה אכן הצליח.
• המרד התחיל בשנת 167 לפני הספירה
• הייתה מעורבת שם מלחמה קשוחה המערבת בה כל מיני טקטיקות לחימה שונות (האירועים הללו מתועדים בספרים החיצוניים – ה-1 וה-2 למקבים)
• שחררו את ישראל בחזרה והפכו אותה לעצמאית
• טיהרו את בית המקדש (ב-25 לדצמבר בשנת 164 לפני הספירה)
• טיהור המקדש מוזכר כחלק מהחג היהודי – חנוכה – לקח להם 8 ימים לבצע את פעולת טיהור בית המקדש… אז אנחנו יודעים מתי אנטיוכוס עצר את הקורבנות וטימא את המקדש, הקושי היחיד הוא לספור אחורנית 2,300 יום – אנחנו לא בטוחים מה קרה ביום הספציפי הזה, וייתכן מאוד שהקורבנות הושבתו באותו יום בדיוק, או שזה היה היום בו הכהן הגדול נרצח.. אז לסיכום, אנחנו לא יכולים לדעת מה קרה בדיוק באותו יום, אבל מה שכן יש לנו מבחינת התיעוד ההיסטורי – זה את השנה המדוייקת בה הקורבנות הושבתו.

נפילתו של אנטיוכוס – "…וּבְאֶ֥פֶס יָ֖ד יִשָּׁבֵֽר׃" (דניאל ח':25).

כלומר, אם אנטיוכוס היה נרצח או מת במלחמה או כחלק ממבצע צבאי או מרד כלשהו, הנבואה הייתה נכשלת.

למעשה הוא…

• מת בשנת 164 לפני הספירה.
• לא במלחמה
• לא נרצח
• הוא פשוט נהיה חולה בפתאומיות ומת מהמחלה

אנטיוכוס תואם את הנבואה הזו באופן הכי מדוייק שאפשר, כמו כפפה על היד.

נמשיך.

אוקיי, אז אמרנו שיש ארבעה מלכויות – בבל, פרס ומדי, יוון ורומא.

כתוב בדניאל י"א שהקרן הקטנה (צורר המשיח) ייצא מתוך הממלכה הרביעית, היא – רומא, וזה יקרה אחרי 10 המלכים (הסדר העולמי החדש).

מדוע זה חשוב? מהי המלכות השלישית? — יוון.

[דניאל 7:6] אחר כך ראיתי חיה אחרת, שדמתה לנמר, ועל גבה היו ארבע כנפי ציפור. היו לה ארבעה ראשים, וניתן לה שלטון.

תשובות לטיעוני המתנגדים והספקנים:

ספר דניאל בתנ"ך הוא אחד הספרים שהכי מותקפים על-ידי הספקנים (בעיקר בגלל הנבואות העל-טבעיות שהוא מכיל).

ציטוט מויקיפדיה:

"ספר דניאל מציג את עצמו כספר שנכתב על-ידי נביא בשם דניאל, שהיה חי במאה ה-6 לפני הספירה; עם זאת, רוב מוחלט של חוקרי המקרא מייחסים את הספר למאה ה-2 לפני הספירה.

כותב הספר כותב בזמן מרד המכבים, כדי להבטיח ליהודים שהרדיפות שהם עוברים יסתיימו והם יהיו עדים לכך שהמכבים ינצחו,

והכותב ככל הנראה בנה את כתיבת הספר סביב אותו דניאל שמוזכר בספר יחזקאל ביחד עם נוח ואיוב בשל היותו חכם וצדיק כמוהם".

זו הייתה דוגמא לאיך שהאתאיסטים תוקפים את מהימנות הספר ונבואותיו.

בעיקרון, אפשר לסכם את כל הטיעונים שלהם על ההנחה האחת שהם מניחים, והיא – "ספר דניאל נכתב מאוחר יותר ממה שמיוחס אליו, אחרי שהאירועים המנובאים כבר קרו".

אז…

• מתי ספר דניאל נכתב?
  • מבחינה היסטורית:
    • במאה ה-6 לפני הספירה (530 לפני הספירה)
    • על-ידי דניאל
      • הספר עצמו טוען זאת ביותר מ-10 מקומות לאורך הספר: ז':1-2, 15, 28, ח':1,15,27, ט':2,21-22, י':1-2, י"ב:5.
  • לעומת זאת, מבקרי המקרא והמתנגדים טוענים ש:
    • ספר דניאל הוא זיוף
    • מתקופת המאה ה-2 לפני הספירה (165 לפני הספירה)
    • לא נכתב על-ידי דניאל
    • ספר היסטוריה ולא ספר נבואות

הראשון בהיסטוריה שטען את הטענות הללו על ספר דניאל, היה אדם בשם פורפיריוס (Porphyry):

פורפיריוס היה פילוסוף פגאני עובד אלילים שהיה חי במאה ה-3 לספירה, שהתנגד לכתובים.

הוא כתב 15 ספרים נגד האמונה המשיחית, הנקראים "against the christians".

אם נסכם את הסיבה שבגללה הוא טען שספר דניאל הוא זיוף מאוחר שנכתב אחרי שהאירועים קרו,

אז הסיבה היחידה והעיקרית היא שמבחינתו "אין ולא ייתכן דבר כזה נבואות, במציאות".

ובגלל ש"אין דבר כזה נבואות", הוא מניח הנחה – שהספר היה חייב להיכתב אחרי המאורעות המתוארים בו.

אחרי תקופתו, במשך כ-1,500 שנה אין יותר אזכורים רשמיים כנגד ספר דניאל, עד המאה ה-18 שהתחילה תנועה של "מבקרי מקרא" נגד הכתובים.

וכעת נבחן את הטיעונים שלהם בנושא:

רשימת הטיעונים:

1. "נבואות זה דבר בלתי אפשרי ולא קיים במציאות"
2. "טעויות ואי-דיוקים בתוך הספר" (כלומר, הם טוענים שחלק מהפרטים בספר לא קרו כפי שהם מתוארים והיו אמורים לקרות)
3. "טיעונים הקשורים לבלשנות לשונית" (בחירת מילים, מינוח סגנון התבטאות וכו')
4. "היו מספר כותבים שכתבו את הספר, ולא אדם אחד"
5. "התאולוגיה בספר מורכבת מדי בשביל להיכתב במאה ה-6 לפני הספירה"
6. "דניאל לא היה נחשב לנביא כי הוא מופיע בחלק של הכתובים ולא של הנביאים בתנ"ך"
7. טיעונים מסוג "איש קש" (נגיע לזה)

• טיעון מספר 1: "נבואות זה דבר בלתי אפשרי ולא קיים במציאות":
  • הבעיה עם זה היא שמדובר כאן בכשל לוגי מסוג 'טיעון מעגלי'.
  • הם מאמינים אמונה עיוורת בכך ש"אין דבר כזה נבואות" ושזה "לא ייתכן במציאות".
    • ניקח לדוגמא את מבקר המקרא בארט אהרמן (Bart Ehrman), שכותב בספרו, ציטוט: "ניסיתי להסביר במקרים מסויימים מדוע לעולם אי אפשר יהיה להראות מבחינה היסטוריה שהיה "נס" כלשהו שהתרחש במציאות – אפילו אם הוא אכן קרה." — למעשה הוא טוען שלא משנה איזה ראיות והוכחות יהיו שניסים מסויימים אכן קרו, זה לא יהיה מספיק מבחינתו….. בהחלט אי אפשר לשנות את דעתם, שהרי הם מתעקשים להאמין באמונה עיוורת בעולם חומרי-מטריאליסטי בלבד ושוללים כל אפשרות או מציאות של ניסים מעל הטבע.

• טיעון מספר 2: "יש טעויות ואי-דיוקים בתוך הספר"
  • ניסיון ראשון לטעון לחוסר דיוק היסטורי, הוא בהקשר לבלשאצר.
    • לפי ספר דניאל בפרק ה':
      • בלשאצר היה מלך בבל
      • הבן של נבוכדנצר
    • לעומת זאת, מבקרי המקרא והמתנגדים יגידו ש… :
      • בלשאצר בכלל לא היה קיים
    • מהי האמת? איך נדע? ובכן, קיימת רשימה של המלכים של בבל, לדוגמא – כתביו של הרודוטוס (484-425 לפני הספירה)
      • שמו של המלך בלשאצר אכן לא מופיע שם
      • נבונאיד מופיע שם בתור המלך האחרון של בבל
      • קיימים מספר תיעודים ובכולם שמו של בלשאצר לא מופיע.
      • עם זאת, יש ממצא ארכיאולוגי מעניין משנת 1,850 ששופך אור על הנושא — הממצא נקרא "חותם גליל" והוא מתוארך לתקופה שלפני נפילת בבל, וכתוב שם כך (בתרגום חופשי לעברית): "הלוואי שאני, נבונאיד מלך בבל, לעולם לא אאכזב אותך. והלוואי ובני הבכור, בשלאצר, יעבוד אותך בכל ליבו." ציטוט נוסף מאותו גליל:
        "הוא (נבונאיד), הפקיד את הצבא לבנו הבכור (בלשאצר), הפקיד את החיילים תחת סמכותו. הוא נתן בידו הכל, העביר אליו את מלכותו, והוא עצמו (נבונאיד) יצא למסע ארוך. כוחות הצבא של אַכַּד צועדים איתו…" — ומכאן אנו יכולים לדעת בוודאות גם שהמלך בלשאצר היה קיים, וגם שהוא אכן היה מלך בבבל והתמנה על-ידי אביו נבונאיד שהיה גם הוא מלך בבבל, ואפילו יותר מזה – אנחנו מבינים מכאן שהם פעלו ביחד בו-זמנית, שהרי בזמן שנבונאיד יצא למסע ארוך של כיבוש, מי שנשאר למלוך בבבל היה הבן שלו – בלשאצר. ומעניין שהכתוב בדניאל ה':7 מאשר ומחזק זאת, בכך שכתוב שם שהמלך מבטיח למי שיצליח לקרוא את הכתוב שעל הקיר, יהיה "שלישי במלכות, ככתוב בפסוק: "…דִּ֣י כָל־אֱ֠נָשׁ דִּֽי־יִקְרֵ֞ה כְּתָבָ֣ה דְנָ֗ה וּפִשְׁרֵהּ֙ יְחַוִּנַּ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א יִלְבַּ֗שׁ  (והמונכא) וְהַֽמְנִיכָ֤א דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארֵ֔הּ וְתַלְתִּ֥י בְמַלְכוּתָ֖א יִשְׁלַֽט׃" ובעברית: "…כל אדם שיקרא את הכתובת הזאת ויגיד לי מה פירושה, ילבש בגדי מלכות, יענוד תכשיט זהב על צוארו וישלוט כשליט שלישי בממלכה."
    • בתגובה לכך, המתנגדים יטענו: "אבל יש רק בעיה קטנה עם זה – והבעיה היא שבלשאצר הוא הבן של נבונאיד ולא של נבוכדנצר!"
    • ובכן, המלך נבונאיד היה נשוי למלכה ניטוקריס – והחוקרים לא מפקפקים בקיומה… מבחינה היסטורית היא הייתה או אשתו של נבוכדנצר או הבת של נבוכדנצר (הם לא בטוחים האם היא הייתה אשתו או בתו). – כך או אחרת, כשנבונאיד הפך למלך, הוא התחתן עם ניטוקריס וזה עזר לו להתחבר ולהידבק למשפחת מלכי בבל… נניח רק בשביל האתגר, שניטוקריס הייתה הבת של נבוכדנצר ולא אשתו. אם כך, לנבונאיד וניטוקריס נולד ילד ושמו בלשאצר — ומכאן נובע, שהמלך בלשאצר היה הנכד של נבוכדנצר. המתנגדים יכולים לטעון "סבא זה לא אבא, אז זה לא נחשב" — אך כל מי שקצת בקיא בתנ"ך, יודע שבהרבה שושלות קיימים דילוגים ולא בהכרח שמופיעים כל השמות של אבות ובנים. שימוש בדילוג מסוג זה הוא ידוע ונפוץ כמעט בכל שושלת המופיעה בתנ"ך. גם המשיח נקרא "משיח בן דוד" ומדוע? הרי המשיח הוא לא צאצא ישיר של דוד המלך, אלא צאצא רחוק שלו. דוד המלך נקרא אביו של המשיח, למרות שהוא לא אביו, לפחות לא באופן ישיר. גם המושג "אבותינו/אבותיכם" (כמו למשל: אברהם, יצחק ויעקב) עוד יותר מחזק את העניין שהאבות נקראים אבות, למרות שהם לא האבות הישירים אלא הרחוקים של כל מי שהוא מעם ישראל.

• המשך טיעון מספר 2:
  • הניסיון השני לטעון לחוסר-דיוק היסטורי הוא בהקשר לדריוש המדי, שהיה מלך אחרי בלשאצר.
    • המתנגדים טוענים שאותו דריוש לא היה קיים.
    • כאשר מתמודדים עם הטיעון הזה, עלינו לזכור 4 דברים:
      • סמכותו כמלך ניתנה לו, הוא לא כבש את תפקיד המלוכה (לפי הכתוב בדניאל ה':31, ט':1).
      • סמכותו הייתה מוגבלת.
      • הוא היה יורש עצר משותף יחד עם כורש מלך פרס. דניאל ה' (תרגום לעברית): 28 פרס – נפרסה מלכותך וניתנה למָדַי ופרס".
      • ייתכן והמילה עצמה "דריוש" – משמעותה – התואר "מלך".
    • ובכן, יש מספר תשובות אפשריות לשאלה מי היה דריוש המדי:
      • גובארו (התמנה ע"י כורש מלך פרס לתפקיד שר צבא בבל)
      • אוגברו (שהיה שר צבא מדי)
      • כנבוזי
      • כורש מלך פרס
    • כל עוד דריוש יכול להיות אחד מהדמויות הללו – הבעיה נפתרה ולכן דניאל לא טעה.
  • למעשה – ספר דניאל מלא בהיסטוריה מדוייקת! כתובים שם הפרטים הבאים:
    • נבוכדנצר בנה את בבל
      • והתגאה בכך
      • בממצא ארכיאולוגי המתוארך ל- 604-562 לפני הספירה, ב-6 שורות מתוך התיעוד, מתואר כיצד נבוכדנצר מתגאה בכך שהוא בנה את העיר בבל. דניאל היה מאוד מדוייק אפילו בקשר לאופי הגאוותני של נבוכדנצר!
    • קיומו של בלשאצר (שתבינו, ההיסטוריונים של אותה תקופה ואפילו היסטוריונים מאוחרים לא ידעו על קיומו, אך דניאל ידע וצדק והיה מאוד מדוייק בכך), כמו כן – ההיסטוריונים גם ידעו שנבוכדנצר היה קיים אך לא ידעו שהוא בנה את העיר בבל ועוד התגאה בכך בכל הזדמנות אפשרית.
      • אחד ממבקרי המקרא כתב כך: "ככל הנראה, לעולם לא נוכל לדעת ולהבין כיצד כותב הספר ידע/למד שבבל החדשה הייתה יצירתו של נבוכדנצר, כפי שאכן הוכיחו החפירות הארכיאולוגיות, וגם כיצד הוא ידע שבלשאצר תיפקד כמלך בזמן שכורש כבש את בבל." (ברור לנו שהוא ידע את זה, כי דניאל באמת היה נוכח בהיסטוריה במאה ה-6 לפני הספירה כשכל המאורעות האלו התרחשו!)
    • כיבוש בבל קרה ללא התנגדות (זה מוזכר בפרק ה' בקצרה כבדרך אגב). דניאל הודיע לבלשאצר שתוך לילה אחד (באותו יום שהוא אמר לו את זה) הוא יאבד את מלכותו, וכך אכן קרה.
      • מספר מקורות היסטוריים מאשרים שבאמת כך היה, כאשר הבבלים הרגישו בטוחים ומוגנים בתוך העיר המבוצרת שלהם, הצבא של כורש מלך פרס נכנסו ועברו דרך נהר פרת שהיה חוצה את העיר, ובגלל שהמים היו רדודים אז הם יכלו פשוט לעבור דרך אותו נהר, וכך הם נכנסו וכבשו את בבל ללא התנגדות, ללא הטלת מצור מסביב לעיר. ספר דניאל כולל בתוכו את הפרטים הקטנים האלה שמעידים על דיוק ומהימנות היסטורית.
    • ספר דניאל גם דייק בנושא של חוקי הברזל של פרס ומדי שאסור היה להפר אותם בשום מצב (דניאל פרק ו')… למעשה כל שלטון בעולם יכול פשוט לקבוע חוקים ולבטל אותם ולקבוע חוקים אחרים במקומם, כלומר – חוקים הם דבר הניתן לשינוי ברוב שלטונות העולם. אך אצל פרס ומדי, אסור היה לבטל חוק קיים, לא משנה מה. בשלטון שלהם, החוקים הם מעל הממשלה ואסור היה לשנות או לבטל שום חוק.
      • גם ההיסטוריון הרומאי דיודורוס סיקולוס (~50 לפני הספירה), מאשר עובדה היסטורית זו.
      • לאחר מכן, ראשי המלכים רצו לטמון פח לדניאל ולהפיל אותו, ולכן הציעו למלך דריווש שיחוקק חוק שמותר יהיה להתפלל רק למלך ולא לשום אל. [דניאל 6:8-10] 8 כל ראשי המלכות, השרים, הנציבים, היועצים והמושלים מציעים שהמלך יוציא פקודה ויכריז על איסור שלפיו כל מי שיבקש בשלושים הימים הבאים בקשה מאל או מאדם כלשהו מלבדך, המלך, יושלך לבור האריות. 9 כעת, המלך, הוצא את האיסור וכתוב צו שאין לשנות אותו, כמו כל חוקי מדי ופרס שאין לבטל אותם". 10 לכן כתב המלך דרייווש את הצו ואת האיסור. דניאל נזרק לגוב האריות, למרות שהמלך דריווש אהב את דניאל, אל הוא הבין שבמובן מסויים רימו אותו, כי אי אפשר לשנות או לבטל חוק של פרס ומדי, אז למלך לא היה איך לשנות את החוק. ואחרי שדניאל שוחרר ויצא מגוב האריות, מי שנזרקו לשם היו אותם אנשים שהלשינו על דניאל. [דניאל 6:25] המלך ציווה להביא את האנשים שהלשינו על דניאל, והם הושלכו לבור האריות עם בניהם ועם נשותיהם. עוד לפני שהגיעו לתחתית הבור, התנפלו עליהם האריות וטרפו אותם כליל.
      • גם מגילת אסתר מאשרת עובדה היסטורית זו. [אסתר 1:19] אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר־מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס־וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא־תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה. [אסתר 8:8] וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל־הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ כִּי־כְתָב אֲשֶׁר־נִכְתָּב בְּשֵׁם־הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב.
    • ספר דניאל מדוייק גם בנושא צורות הענישה הפרסיות
      • צורת הענישה של אריות ידועה בתור ענישה אופיינית של הפרסים
      • ידוע שהפרסים מענישים את האדם הנענש ביחד עם משפחתו (אשתו וילדיו).
    • המינוח והשימוש במילים ומשפטים מסויימים – מאשרים את העובדה שספר דניאל אכן נכתב באותה תקופה אליה הוא מיוחס.
      • הספר נכתב במספר שפות
        • פרק א' עד פרק ב' פסוק 4 – עברית
        • פרק ב' פסוק 4 עד פרק ז' – ארמית
        • פרקים ח' עד י"ב – עברית
        • בנוסף, מוזכרים גם מילים בפרסית ויוונית
        • אם כך, בסך הכל בספר הזה מופיעות 4 שפות שונות.
      • המתנגדים (מבקרי המקרא) ידברו כביכול עם "סמכות גדולה, כי הם המלומדים" ויתעקשו שזה מוכיח שהספר נכתב לכל הפחות אחרי שנת 332 לפני הספירה, כשאלכסנדר מוקדון הפך לשליט החדש של האימפריה והביא את השפה היוונית לעולם. לכן מבקרי המקרא בטוחים שהספר חייב היה להיכתב אחרי המאורעות, ואחרי שהשפה היוונית הפכה לנפוצה בעולם, אחרי תקופת אלכסנדר מוקדון.
        • מבקרי המקרא כמעט אף פעם לא יזכירו את הפרטים הקטנים בטיעון הזה.
        • והפרטים הם:
          • מילים פרסיות בספר דניאל:
            • רק 15 בכל הספר.
            • כל אותן מילים קשורות לשלטון, כמו שמות של אנשי התפקידים הבכירים בשלטון.
            • דניאל היה עובד לטובת הממשל הפרסי – הייתה לו משרה וסמכות מסויימת, אז זה הגיוני שהוא יכיר מילים בשפת אותו שלטון שבו הוא עובד (הפרסים).
            • 6 מילים מתוך המילים הללו – לא קיימים בכלל אחרי שנת 330 לפני הספירה.
            • כל אותן 15 מילים הן בשפה פרסית עתיקה – מה שנקרא, "Old Persian".
            • אם ספר דניאל היה נכתב בשנת 165 לפני הספירה, המילים הפרסיות היו אמורות להופיע בשפת ה-"Middle Persian", כלומר – בשפה פרסית שהיא קצת פחות עתיקה.
          • מילים יווניות בספר דניאל ("כיצד מופיעות מילים יווניות בספר, אם דניאל נכתב הרבה לפני תקופת אלכסנדר מוקדון ותקופת מלכות יוון?")
            • תשובה: קיימות רק 3 מילים יווניות בכל הספר.
            • וכל אותן 3 מילים הן שמות של כלי נגינה, לדוגמא – פסנתר.
            • במילה "סימפוניה" כבר השתמש פיתגורס משנת 530 לפני הספירה.
            • במילה "Kitharos" כבר השתמש הומר (סופר יווני מהמאה ה-8 לפני הספירה).
            • אנו יודעים גם שבבל (לפני שנת 530 לפני הספירה) היו מעסיקים עובדים, עבדים, סוחרים ושכירי חרב יוונים.
            • אנו יודעים גם שהיו קיימים כלי חרס בסגנון יווני באיזור בבל משנת 530 לפני הספירה, שהיוונים ייבאו ביחד איתם לבבל.
            • אנו יודעים גם שהיו מספר מילים מהשפות השמיות (עברית, ערבית, ארמית) שהגיעו ליוון ואומצו לשפה היוונית עוד לפני אלכסנדר מוקדון.
          • השפה הארמית בספר דניאל היא ארמית ספציפית שדיברו בה במאה ה-6 לפני הספירה, והיא נקראת "Lingua Franca", ולעומת זאת – המתנגדים טוענים שמדובר בארמית של המאה ה-2 לפני הספירה. ובכן, מה האמת?
            • ממצאים מהמאה ה-5 לספירה, הוכח ש:
              • הארמית בספר דניאל היא ארמית עתיקה
              • מדובר בארמית בשפה רשמית וגבוהה שהייתה משומשת בבתי-משפט, מוסדות מדינה וכו' – וזה מתאים בול למשרה והתפקיד שהיה לדניאל בבבל.
              • המילה "Chaldeans" – כַּשְׂדָּי – משומשת ב-2 הקשרים – ההקשר הראשון הוא על קבוצת אנשים מסויימת, וההקשר השני הוא על אנשים בעלי תפקיד מסויים בבתי-המשפט.
                • המתנגדים טוענים: משמעות המילה עד המאה ה-2 לפני הספירה, הייתה – אסטרולוגים, מה שכביכול היה יכול להוכיח שספר דניאל נכתב מאוחר יותר ממה שטוענים.
                • האמת היא שאנו מוצאים את המילה בכתביו של ההיסטוריון היווני – הרודוטוס (484-425 לפני הספירה) – והוא השתמש במילה זו בדיוק באותו הקשר כפי שמופיע גם בספר דניאל, לאו דווקא בהקשר של "אסטרולוגים".
            • המתנגדים גם טוענים: "התאולוגיה בספר דניאל יותר מדי מסובכת" (מה זה בכלל אומר?)
              • אז ככה, הם טוענים 3 דברים עיקריים בקשר ל"תאולוגיה מסובכת מדי" (מבחינתם זה "לא אמור להופיע ככה לפרטי פרטים" מסיבה לא ברורה כלשהי):
                • יותר מדי מידע על מלאכים
                • יותר מדי מידע על המשיח
                • יותר מדי מידע על יום הדין ועל תחיית המתים
              • ובכן, התשובות להתנגדות הזו, הן:
                • כל אותם נושאים מופיעים עוד בספר בראשית!
                • בנוסף לעוד הרבה ספרים בתנ"ך, שנכתבו לפני ספר דניאל, לדוגמא: כל התורה, יהושוע, שופטים, שמואל א'+ב', ישעיהו, ירמיהו, הושע, איוב, תהלים, רות, וכו'…
              • טענה הבאה של המתנגדים: "הספר מופיע במקום הלא נכון בכתובים (בחלק של הכתובים במקום שיהיה בחלק של הנביאים)
              • תשובות:
                • הרעיון לשים את ספר דניאל בחלק של הכתובים, זה רעיון שהתחיל רק מהמאה ה-4 לספירה. עד אז, הוא היה נכלל ב'נביאים' ולא ב'כתובים'.
                • בתרגום ה-70, ספר דניאל נכלל בחלק של ה'נביאים'.
                • בברית החדשה, דניאל נקרא נביא ונחשב בתור אחד הנביאים.
                • אוריגן (אחד מ'אבות הכנסייה' – 254 לספירה) ייחס את ספר דניאל לחלק של ה'נביאים' ברשימת ספרי התנ"ך שהוא כתב.
                • כנ"ל גם לגבי אב הכנסייה – מליטו (70 לספירה), וגם יוספוס (90 לספירה).
            • מידע נוסף:
              • מספר רב של עותקים של ספר דניאל נמצא במגילות קומראן (מגילות ים המלח).
              • העותק הכי עתיק מתוארך לשנת 125 לפני הספירה.
                • מדוע זה משנה? תשובה: כי אם ספר דניאל היה נכתב במאה ה-2 לפני הספירה כפי שהמתנגדים טוענים, זה פשוט לא מספיק זמן (הפרש של 40 שנה בלבד) כדי לעשות את הפעולות הבאות:
                  • להעתיק ולהפיץ את הספר
                  • להכניס אותו לקאנון
                • עוד פרט מעניין – שהספר קיים גם בתרגום השבעים שהיה כבר קיים לפני העותקים של מגילות קומראן.
                  • תרגום השבעים הוא תרגום התנ"ך ליוונית
                  • שכבר היה קיים בשנת 132 לפני הספירה.
                  • במצרים.
              • זאת אומרת, שהיו קיימים עותקים של הספר גם בארץ ישראל וגם במצרים – והמתנגדים באמת מנסים לטעון שכל זה התבצע תוך פחות מ-40 שנה?

לסיכום:

• יש לנו את כל הסיבות בעולם, לומר שספר דניאל נכתב במאה ה-6 לפני הספירה
• מה שאומר שהנבואות המופיעות בו הן אכן נבואות ולא "היסטוריה שכבר התרחשה בזמן כתיבת הספר".
• מה שאומר שאלוהים אכן דיבר!
  • דרך נביא יהודי
    • אותו נביא יהודי גם מאשר את קיומו של ירמיהו ואת אמיתות ספר הנביא ירמיהו
      • אותו ירמיהו מאשר את אמיתות התורה
        • אותה תורה ואותם נביאים כולם מאשרים את אמיתות הבשורה של ישוע המשיח, המנובאת במאות של נבואות בתנ"ך!