הברית החדשה מתוארת בסוף ספר התורה, וכמעט כל מי שקורא את הפסוקים הללו לא מבחין בדקויות ובפרטים הקטנים של מה שמתואר שם.
דברים כ"ח:69
אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר־צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר־כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב
רוב הקוראים של הפסוקים מניחים שההתייחסות לברית הזו שהיא "מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב" היא בפסוקים הקודמים המופיעים בפרק כ"ח,
אך האמת היא שהחלוקה לפרקים שהתבצעה על-ידי מחברי תרגום המסורה במאה ה-8 לספירה, התבצעה על דעתם האישית.
לעומת זאת, במקור, היה רווח בין כל פרק כ"ח לבין הפסוק הזה – שבא לתאר לנו משהו חדש שעוד לא נאמר מקודם.
כל פרק כ"ח בספר דברים מתאר את הברית שאלוהים כרת עם בני ישראל בחורב.
לעומת זאת, בפרק הבא אנו נראה את התיאור של ברית אחרת, ככתוב:
"מלבד (בנוסף על…) הברית אשר כרת איתם בחורב".
כל ספר דברים עד סוף פרק כ"ח מתאר את הברית שנכרתה בחורב.
דברים א':
5 בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר
6 יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב־לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה
הדרישות והתנאים של הברית, המוזכרים בדברים כ"ח, ממש לפני ההכרזה של "מלבד הברית…" – הם בדיוק אותם תנאים ודרישות כפי שמופיעים גם בספר שמות פרק ל"ד ובספר ויקרא פרק כ"ו, והם: לקיים את כל מצוות אלוהים ולא לעבוד אלילים, ובהתאם לכך – ברכות וקללות.
הברכות והקללות בדברים כ"ח חופפים לנאמר בויקרא כ"ו, רק שבספר דברים יש יותר פירוט.
לעומת זאת, אם נקרא את ההכרזה בסוף דברים כ"ח ("מלבד הברית") בתור פתיח ומבוא לקראת הפרק הבא (פרק כ"ט), אנו נראה שמתוארת שם ברית אחרת ושונה לחלוטין, ברית חדשה.
לדוגמא, הברית החדשה כוללת בתוכה קבוצת אנשים הרבה יותר גדולה, לפי הכתוב בפסוקים 14-15 אנו מבינים שבברית הזו נכללים גם אנשים מהדורות הקודמים וגם אנשים מתוך דורות העתידים לבוא, ולא רק הדור שבו נכתבה התורה.
דברים כ"ט:
14 כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם
15 כִּי־אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר־יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר־עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם
לעומת ברית משה שנכרתה בחורב, שנכרתה רק עם "אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם".
דברים ה':
2 יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב
3 לֹא אֶת־אֲבֹתֵינוּ כָּרַת יְהוָה אֶת־הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים
הברית החדשה המתוארת בדברים כ"ט, כוללת בתוכה קבוצה הרבה יותר גדולה של אנשים ומכסה טווח זמן הרבה יותר רחב.
לעומת הברית בחורב (ברית משה), המסתיימת בגלות וחורבן – בעקבות הקללות וחוסר הציות, והכישלון של עם ישראל לקיים את הברית,
הברית החדשה ("מלבד הברית אשר כרת בחורב") המתוארת בפרק כ"ט והלאה – ממשיכה, יש לה המשכיות והיא לא מסתיימת.
דברים ל':
1 וְהָיָה כִי־יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה
2 וְשַׁבְתָּ עַד־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר־אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ
3 וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה
משה מכריז ששארית העם הולכים להיכנס אל הברית (החדשה).
דברים כ"ט:
12 לְמַעַן הָקִים־אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה־לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב
13 וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת־הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת־הָאָלָה הַזֹּאת
אין הגיון בלהגיד שזה רק סיכום כללי של ברית משה שנכרתה בחורב/הר סיני, כי אם נפרש כך, אז אפשר לומר ש "עד אותו רגע, עם ישראל לא נבחרו כעמו של אלוהים".
"הם לא נבחרו להיות העם של אלוהים בהר סיני, אלא רק מהרגע המתואר בפרק כ"ט והלאה".
זו האמת – משהו היה חסר בברית סיני/ברית משה (הברית שנכרתה בחורב)…. מה היה חסר?
מה שהיה חסר, זו היכולת לתת לעם ישראל את הלב הנכון כדי להשתייך לעם אלוהים!
משה אומר ומסביר לעם ישראל שאותה ברית "מלבד הברית" תכלול בה משהו חדש שהברית הקודמת (ברית סיני/ברית משה/הברית שנכרתה בחורב) לא הייתה מסוגלת לעשות:
דברים כ"ט:
1 וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל־עֲבָדָיו וּלְכָל־אַרְצוֹ
2 הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם
3 וְלֹא־נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה
דברים ל':
6 וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־לְבָבְךָ וְאֶת־לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ
אלוהים לא מדבר בשום מקום בברית משה על זה שהוא ימול לנו את הלב, אלא מה? בברית משה, אלוהים ציווה על עם ישראל למול את עורלת הלב (מה שלא היו מסוגלים לעשות בעצמם).
דברים י':
16 וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד
רש"י התייחס לברית החדשה ("מלבד הברית…") הזו, באופן כזה שאכן אלוהים הולך לבצע בעתיד את הפעולה הזו של "כריתת עורלת הלב לעמו".
אז אם ההשתייכות של עם ישראל לאלוהיו יכולה להתבצע רק על-ידי אותה ברית חדשה המתוארת בסוף דברים כ"ח (הברית שהיא מלבד הברית בחורב), נשאלת השאלה – מה בכלל היה תפקידה של 'ברית סיני/ברית משה/הברית שנכרתה בחורב'?
ברית משה הזמנית משולבת ונכללת בתוך הברית הנצחית ורחבת-ההיקף שהיא הברית "מלבד הברית בחורב".
ברית משה משרתת את המטרות הבאות:
- אומנת– להדריך אותנו ולהגביל אותנו בשל חטאינו, להבדיל אותנו בתור עם שדרוש ממנו להיות דוגמא לאחרים עד לזמן שיבוא המשיח.
- צל – להצביע על המשיח ועל הברית החדשה באופן סמלי – עם ישראל קיבלו כחלק מברית משה, בנוסף למצוות העיקריות והמהותיות, גם מצוות סמליות שהן בתוקף של חובת קיום – רק עד שיבוא המשיח שעליו אותם סמלים מצביעים, והוא ימלא את משמעותן, ולאחר מכן כבר לא יידרש להידבק לסמלים עצמם כאשר יש את הדבר האמיתי.
- תיאולוגיה – ללמד אותנו עקרונות תיאולוגיים. ומאחר שאלוהים אינו משתנה ומצוות ברית סיני הן ביטוי לאופיו של אלוהים, מצוות ברית סיני ממשיכות למלא תפקיד תיאולוגי – כהתגלות אישיותו ואופיו של אלוהים.
- אהבה – לב כל המצוות הוא אהבה – אהבה לאלוהים ואהבה לזולת. כשאנחנו הוגים במצוות ברית סיני, הן קוראות ומזכירות לנו לנהל חיים המסורים לאהבת אלוהים ואהבת הזולת. כשאנחנו אוהבים את אלוהים ואת הזולת, זה שווה ערך לכך שאנחנו מקיימים את מצוות ברית סיני. "האוהב את הזולת קיים את התורה" (רומים י"ג).
- חכמה – המצוות והחוקים מזוהים כ "חכמתכם ובינתכם". הפירוש של שאול השליח, שלפיו דברים כ"ה:4 ("לא תחסום שור בדישו") מרמז על האופן שבו עלינו להתייחס למשרתי הבשורה, מבוסס על "קל וחומר". אם אלוהים ציווה עלינו להתנהג בטוב לב כלפי הבהמות שעמלות כדי לספק לנו מזון לגוף, על אחת כמה וכמה עלינו לגלות טוב לב כלפי משרתי הבשורה העמלים כדי לספק לנו מזון רוחני! שאול השליח מתייחס אל סיפור התלונות של בני ישראל במדבר ושואב ממנו חכמה לימינו. בחומש נאמר שאסור לנו להתלונן! אנחנו הוגים בסיפורי החומש וכן במצוותיו, כדי לרכוש חכמת חיים.
- קטגור– כשאנחנו הוגים במצוות ברית סיני, אנחנו מתוודעים לבעיה שמצוות אלה לא נועדו בסופו של דבר לתקן, אלא רק לשים לנו מראה מול הפנים ולהצביע על הבעיה. כשאנחנו הוגים במצוות ברית סיני, אנחנו מודעים מאוד לצורך שלנו בכפרה נצחית, למשיח ישוע.
תיאור אותה ברית מיוחדת, חופף גם לתיאורים הבאים:
ירמיהו ל"א:
31 הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה
32 לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־יְהוָה
33 כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יְהוָה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם
34 וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־יְהוָה כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם נְאֻם־יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד
יחזקאל ל"ו:
24 וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן־הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם
25 וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל־גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם
26 וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר
27 וְאֶת־רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם
28 וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים
לסיכום, ברית משה לא הביאה ומעולם לא נועדה להביא חיים; רק הברית החדשה והנצחית ("מלבד הברית") נועדה להביא חיים, ואכן הביאה חיים – דרך זה שאלוהים מל את עורלת הלב של כל הנכנסים לברית המיוחדת הזאת (שהיא אינה ברית משה!) – שאכן שינתה את לב שומעי ומקבלי ברית זו, וגרמה להם באמת לאהוב את אלוהים (אהבה) וללכת בדרכיו.
בהמשך תיאור הברית הזו, כתוב כך:
דברים ל':
19 הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ
20 לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה־בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם
אם כך, קיים שינוי והבדל בין ברית סיני לברית החדשה, אך אין שום הבדל או שינוי במהות ובעקרונות של אלוהים, התורה ומצוותיה.
מהו ההבדל העיקרי בין ברית משה לברית החדשה? שינוי מצב הלב!
שינוי מצב הלב דרך אותה ברית מיוחדת, גורם לעמו לאהוב את אלוהים וללכת בדרכיו, ובכך: לרשת את ההבטחה להשתייך לעמו, אותה הבטחה שהובטחה לאברהם, יצחק ויעקב וכו'.
וזה קורה אך ורק אחרי שינוי מצב הלב, אחרי שאלוהים כרת לנכנסי הברית החדשה, את עורלת הלב:
דברים ל':
8 וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וְעָשִׂיתָ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם
9 וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב יְהוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר־שָׂשׂ עַל־אֲבֹתֶיךָ
10 כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ
רק שינוי הלב הוא זה שגורם לעמו להיות רצויים בפני אלוהים ולשמוע בקולו, ולכן משה כותב שמדובר כאן בבחירה בין טוב לרע… (מה שהיה בלתי-אפשרי לעשות כחלק מברית משה, שהרי אדם אינו מסוגל שלא לחטוא בכלל): "כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃" (דברים ל':14).
דברים ל':
11 כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא־נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא
12 לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה
13 וְלֹא־מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר־לָנוּ אֶל־עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה
14 כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ
רומים י':
8 אֲבָל מַה־תֹּאמַר קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר בְּפִיךָ וּבִלְבָבֶךָ הוּא דְּבַר הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְבַשְׂרִים
9 כִּי אִם־בְּפִיךָ תוֹדֶה שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וְתַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁהָאֱלֹהִים הֱעִירוֹ מִן־הַמֵּתִים – תִּוָּשֵׁעַ
לפי הלימוד של דת ה"יהדות" הרבנית, טוענים שהכוונה כאן היא להתאמצות לקיים את המצוות… הם מתעקשים שאנו באמת מסוגלים לקיים את כל המצוות "אם רק נתאמץ ונשתדל מספיק"…
אך גם רבנים ודתיים שבאמת כנים עם עצמם – מודים בעצמם בעובדה שהם אינם בטוחים שהם מקיימים מספיק מצוות על מנת להיצדק ביום הדין מול אלוהים, וכל שכן – ברור להם שהם אינם מקיימים את כ-ל המצוות!
כל ניסיון לטעון אחרת, לוקה בכשלים לוגיים וסתירות פנימיות.
ומה הפלא בכך, אם כבר בתורה עצמה (דברים כ"ט) נאמר לעם ישראל על העיוורון הרוחני שיהיה עליהם, ושלא יהיה להם "לב לדעת"…?
דברים כ"ט:
3 וְלֹא־נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה
תדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם 