איך מכפרים על חטאים לפי התנ"ך – תגובה לטיעוני רבנים

רבנים מסויימים מנסים להשתמש באופן מניפולטיבי בחלק מהכתובים כדי לנסות ולהוכיח שאין דבר כזה שקורבן מכפר על חטאים.

הם לוקחים לדוגמא את יחזקאל פרק י"ח ופרק ל"ג מוציאים אותם מהקשרם המלא.

ביחזקאל פרק י"ח לדוגמא, לא מוזכרים קורבנות כאמצעי לקבלת סליחת חטאים, משום שהפרק בכלל לא עוסק בישועה ובאיך בדיוק לצאת זכאים ביום הדין לחיי עולם או לחרפות עולם.

הפרק פותח בפסוקים הבאים:

1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר

2 מַה־לָּכֶם אַתֶּם מֹשְׁלִים אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה

3 חַי־אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם־יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל

4 הֵן כָּל־הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי־הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת

הפרק בא להעביר לעם מסר מאוד ספציפי ולתקן את התפיסה המוטעית שהייתה אצל חלק מעם ישראל באותה תקופה.

בּוֹסֶר – מצבם של פירות וירקות שאינם בשלים עדיין.

חלק מהעם בתקופת הנביא יחזקאל ניסו להתנער מהאחריות על מעשיהם, ואמרו לעצמם: "אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה" – כלומר, הם חשבו ואמרו לעצמם את הדברים הבאים:

1. "אנחנו נענשים על חטאי אבותינו ולא על החטאים שלנו, כי אבותינו היו מאוד חוטאים ורשעים, ואנחנו פחות חוטאים מהם".
2. "אנחנו יכולים לחטוא ולהתחמק מלהיענש על-ידי אלוהים, והבנים שלנו ייענשו על החטאים שאנחנו עושים ונעשה".

מדובר כאן על טעות תאולוגית שבאמצעותה הם חשבו לעצמם שהם לא בהכרח ייענשו על חטאיהם, אלא שאלוהים יעניש את הדורות שאחריהם.

אלוהים מסביר להם דרך הנביא יחזקאל, שבדור שהם חוטאים – הם ימותו.

הם לא יותר טובים מאבותיהם, והם עושקים את העניים, פוגעים באחרים ומזלזלים בנביאים בדיוק כמו אבותיהם.

יחזקאל י"ח בכלל לא עוסק בשאלה "איך לקבל סליחת חטאים בגלות (או בכלל)"

מדובר כאן ספציפית על ענישה ארצית ועל אחריות אישית כל אחד על חטאיו שלו, ובכלל לא מדובר על ישועה או הצדקה רוחנית על חטאים, המכופרת בדם, ככתוב בויקרא י"ז:11:

כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל־הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי־הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר

גם במקומות נוספים לאורך כל ספר ויקרא אפשר לראות שתפקיד הכהן הוא להקריב קורבנות, וחלק מאותם קורבנות נועדו לכפרת חטאים.

בישעיהו פרק נ"ג כתוב במפורש שמישהו שנקרא 'עבד יהוה' יקח על עצמו את חטאי האנושות במותו המכפר, כקורבן.. וזה לא משנה כרגע אם אתם חושבים שמדובר במשיח או בעם ישראל ככלל, או ב'צדיקים' מסויימים מתוך העם… המסר העיקרי בישעיהו נ"ג שאין עליו מחלוקת, זה שמישהו נושא על עצמו ומשלם את העונש על חטאי אחרים ולא על חטאי עצמו.

מיהו אותו אחד שלקח על עצמו את חטאי האנושות? אפשר להגיע למסקנה חד-משמעית שהנבואה הזו מדברת על המשיח, אם קוראים בנוסף לפרק הזה גם את הפרקים מ"ב, מ"ט, נ'. על כך נלמד בהמשך.

רבנים מסויימים מנסים לטעון שהפרק הזה שולל לחלוטין את הרעיון שמוות של מישהו יכפר על חטאי בני-אדם, רק בגלל שלא מוזכרים כאן קורבנות.

אם ניקח את הטענה שלהם ונבחן אותה קצת יותר לעומק, אז אפשר יהיה גם לומר שככל הנראה אלוהים גם לא מצפה מבני אדם לחגוג את החגים או לשמור את השבת או להתפלל, רק משום שהמצוות הללו לא מוזכרות כאן בפרק הזה.

בקיצור, לא הגיוני בשום צורה לשלול על סמך הפרק הזה, או בכלל, את חשיבות ומהות הקורבנות כפי שמופיעים ומוזכרים בתנ"ך, ובנוסף גם אי-אפשר לשלול את העובדה שעל-פי התנ"ך, לפעמים אלוהים אכן מעניש את הבן על חטאי אביו בענישה פיזית.

לדוגמא, בספר שמואל ב' פרק י"ב – בנו של דוד מת במפורש על חטאי דוד:

"וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-נָתָן, חָטָאתִי לַיהוָה; {ס} וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד, גַּם-יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ–לֹא תָמוּת. יד אֶפֶס, כִּי-נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת-אֹיְבֵי יְהוָה, בַּדָּבָר, הַזֶּה; גַּם, הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ–מוֹת יָמוּת. ".

לסיכום:

1. זה שפרט מסויים אינו מוזכר במקום ספציפי בפרק ספציפי, ממש לא אומר שהפרט הזה לא קיים או לא חשוב.
2. אין שום סיבה הגיונית לצפות למצוא איזכור לקורבנות של בעלי-חיים או הקורבן המכפר של המשיח, בפרק שבכלל לא עוסק בישועה והצדקה מול אלוהים ביום הדין, אלא שהפרק עוסק אך ורק בענישה ארצית ובניסיון של העם להתנער מאחריות על חטאיו תוך חשיבה תאולוגיה שגויה שעליה העם מקבל תוכחה מאלוהים ומהנביא יחזקאל.